הניסיון של הנהלת בתי המשפט לאמוד את היקף המשאבים הנדרש לניהול תיק הוא כלי חשוב ואף הכרחי. אין ספור החלטות פנימיות בתוך הנהלת בתי המשפט וחיצוניות, דוגמת שינוי סדרי הדין, משפיעים ומושפעים משאלת משאבי המערכת. לפיכך החלטות אלה חייבות להיות מבוססות נתונים ועל הרשות חלה החובה לחקור ולספק נתונים אלה. יחד עם זאת, מורכבות המחקר, וקשיים חמורים באיסוף הנתונים מטילים צל כבד על מהימנותו ומידת הדיוק שלו.
קשיים אלה כוללים תרבות ארגונית קלוקלת של חוסר שיתוף פעולה בעיקר מצד שופטים, העלאת טענות לא ענייניות ורצון להבטיח אינטרסים צרים על חשבון מהימנות המחקר ויכולת הבקרה עליו.
קשיים אלה כוללים קשיים טכנולוגים בלתי מתקבלים על הדעת, בין היתר כי עשור לאחר הקמת נט המשפט, מידע רב שאמור להיות מתועד וזמין בלחיצת כפתור אינו קיים ואם קיים אינו מהימן. בחלק מהדברים מדובר בדברים שעלו כבר לפני עשור, ועד היום מסתבר לא נפתרו, דוגמת מהימנות סיווג תוצאות ההליכים. מאות שעות עבודה מדי חודש מוקדשות להזנת המידע הזה, כשבפועל הוא ברמה כל כך נמוכה עד שאין בו כל ערך. גם זמני הדיונים, סוגי הדיונים, אורך ההחלטות (הייתה תקלה ולכן זה לא היה זמין בחלקו) ומשך הזמן לכתיבת החלטה ממוחשת, חייבים להיות מידע זמין, נגיש ופתוח ששום עובד ברשות לא נדרש לעסוק בו.
קושי נוסף שמעיב על היכולת להסיק מסקנות מהמחקר נוגע לשונות הגבוה שבין פעילות בתי המשפט דבר שגורם לכך שהזמן הממוצע, שהוא המדד המרכזי שנבחר, עשוי להיות בעל שונות גבוה ורחוק מהזמן החציוני, אותו חווים רוב האורגנים להליך המשפטי.
בהתאם להחלטת ממשלה 1933 משנת 2016, וכיאה לעבודה מחקרית בשירות הציבורי, ראוי כי מחקר זה יתפרסם עם כלל החומר הגולמי לרבות שאלונים שמילאו השופטים, לעיון הציבור לצורך ניתוח חוזר, שחזור, איתור תקלות מתודוגוליות וכמובן מחקרים משלימים או מקבילים שראוי להמשיך ולעשות. מדובר במשאב ציבורי שראוי לו להיות פתוח ונגיש לציבור.
כמובן שמערכת בתי המשפט חייבת לפעול בשקיפות רבה יותר ובאופן משמעותי יותר. זמנם של השופטים אינו סוד ואינו עניינם הפרטי וראוי לו להיות פומבי ונגיש בדיוק כפי שאותם שופטים דנים בעניינם של יומנים של פקידי ציבור אחרים. כך גם המידע העשיר שמצוי בפרויקט נט המשפט, על כשלונותיו ומחדליו הרבים, צריך להיות נגיש למחקר ועיבוד ולא רק עבור הגורמים הפנימיים ברשות.
