קטגוריות
חדשות חופש מידע מדיניות וקשרי ממשל משפט על העמותה עתירה עתירת חופש מידע תולעת המשפט

לוח מחווני חופש המידע

עמותת התמנון פועלת להנגיש את המידע הציבורי, ונעזרת בין היתר בחופש המידע. לפיכך אך טבעי עיסוקנו בעתירות חופש מידע, מעצם היזום שלהן דרך המעקב הרוחבי אחריהן. לכן, הקמנו לוח מחוונים יעודי שמאפשר בזמן אמת לעקוב אחרי ההליכים המגוונים שמתנהלים בבתי המשפט בישראל בנושאי חופש מידע.

ללוח המחוונים בגרסה למחשב נייח

טבלה מעובדת של הנתונים אפשר למצוא כאן. זמן טוב להזכיר כמו בכל עיבוד של נתונים, שתמיד יכולות להיות טעויות. מצאתם/ן טעות, נשמח שתעדכנו אותנו, נברר ונתקן.

באמצעות לוח המחוונים אפשר לראות את התפלגות תיקי חופש המידע בין המחוזות השונים. את העליה הגדולה במספר עתירות חופש המידע נגד רשויות מקומיות בשנים האחרונות. גם תמונת מצב של ארגונים גדולים ופעילים בחופש המידע ניתן למצוא. אם רמת בית המשפט לא ממצה, כמובן המידע זמין גם ברמת שופט.

עוד מידע על הפעילות המשפטית של העמותה אפשר למצוא פה

ללוח מחוונים אחרים מוזמנים/ות להיכנס לכאן

קטגוריות
בריאות חדשות חופש מידע מידע שנמסר עתירה עתירת חופש מידע

יומני גמזו 2020

אומנם משרד הבריאות בגישה פטרנליסטית מחליט מה לפרסם ומה לא, איך ומתי. אומנם כל בקשה שלנו מחייבת הגשת עתירה לבית המשפט. בכל זאת, יומנו של פרויקט הקורונה נחשף. מאוגוסט ועד אוקטובר, יומן עמוס לעייפה, כ-300 שעות עבודה בחודש רק בפגישות.

היומן נמסר ב-3 חלקים שונים, שבינהם גם יש כפילות. מוזמנים לעיין בקבצים המקוריים כפי שנמסרו באתר מידע לעם. בנוסף, אפשר לעיין בקובץ מעובד שמצד אחד מציג קטגוריות של מידע ומנוקה מאירועים כפולים, מצד שני בהחלט ייתכנו בו שגיאות וטעויות.

בין היתר אפשר למצוא תיעוד לישיבות הערכות המצב של הפרויקטור. ישיבות בנושא חרדים, איכוני השב"כ או פשוט תקשורת. מהיומן כבר אפשר ללמוד על היקף הערכות המצב והדיונים מול שרים ממשלת ישראל.

למדור בריאות של עמותת התמנון ולמידע נוסף על הקורונה

קטגוריות
דוח שנתי חדשות חופש מידע מידע שנמסר ממשל ומנהל תקין עדכונים במרחב עתירה עתירת חופש מידע

מהקורונה ועד לפיסטוק: משרד רה"מ לא מוכן שתדעו את האמת

כל מי שפועל למען שקיפות שלטונית יודע: ממשרד ראש הממשלה כמעט בלתי אפשרי לחלץ מידע, אפילו כשהוא שייך לציבור ● לא על ניהול משבר הקורונה, לא על מכירת מטוסי ה-F35 לאמירויות, לא על הנגשת מערת המכפלה ● מי שמתעקש ייאלץ לנהל מערכה משפטית נגד המשרד ● גם אם ינצח – את הקנס כולנו נשלם ● סקירה רחבה של האפלה במשרד מספר 1

סדרה של עדויות שהביאו מערכת שקוף על פעילות חופש המידע במשרד ראש הממשלה, כשהמילה פעילות היא בהחלט קצת מוערכת יתר יחסית להתעלמות ממושכת ואין מענה כשיטה ותפיסת עולם. האמביציה היחידה במשרד רה"מ בהקשרים של חופש מידע, זה לטעון נגד מסירת מידע, שלרוב אלה נזכרים בכלל שהם מתנגדים למסור מידע, רק אחרי שמוגשת עתירה שמחייבת אותם לתת החלטה.

בין היתר סייענו לכתבה באמצעות ניסיוננו מול משרד רה"מ. אפשר למצוא שם עתירה כדי שמשרד רה"מ יואיל בטובו להודיע שאין לו כוונה לפרסם את הדוח השנתי לשנת 2018, עליה שילמנו כולנו 3,500 ש"ח (https://tl8.me/219-01-20). אחרי הגיעה עתירה על כך שמשרד רה"מ לא חושב שצריך לפרסם את הדוח השנתי, עליה שילמנו כולנו עוד 12,000 ש"ח (https://tl8.me/17657-03-20). כמובן מאז הוגשה עתירה נוספת, שעדיין מתנהלת, ובה משרד רה"מ מתבקש לפרסם הסכמים למתן שירות לציבור, דוחות התקשרויות ותשובות לבקשות מידע (https://tl8.me/18843-11-20).

לכתבה המלאה

קטגוריות
בקשת מידע חדשות חופש מידע מכתבי איום והתראה מכתבים למערכת משפט עתירה עתירת חופש מידע

הדואר נגד המידע הציבורי של כולנו

לצד הכישלון המהדהד של חברת דואר ישראל בשילוח דואר, היא פיתחה שלל ענפים עסקיים תמוהים מאד. המוכרים שבהם מרצדים על מסכי ענק בכל סניף דואר והפחות מוכרים נשמרים בסודי סודות ונמכרים באופן פרטני לפונים. אין ממש מחירון, אין ממש דרך לדעת מה נמכר, אבל זה מה שקורה מאחורי הקלעים.

אחד המוצרים החביבים על דואר ישראל זה קובץ המיקוד. הוא נמכר בסכום של כעשרת אלפים שקל לשנה ראשונה ואלפי שקלים בהמשך עבור עדכונים שלו (חוזה לדוגמה). לכאורה, אין לדואר כלל סמכות למכור את הקובץ, ולהפך, במסגרת רישיון ההפעלה ותיק השירות, היא לא קיבלה אישור למכור את קובץ המיקוד ודווקא היא חייבת להנגיש באתר שלה את היכולת לאתר מיקוד. כל זאת, לא מונע ממנה למכור בחשאי את הקובץ בסכום מופקע לחלוטין כשלציבור אין למעשה שום יכולת לרכוש או להתחרות בעסקה הזאת.

הדבר הראשון שעשינו היה לבקש את הקובץ במסגרת בקשה לפי חוק חופש המידע, אלא שאנשי הדואר מסרבים למסור את הקובץ בטענה לדין האוסר את מסירת הקובץ רק שהם גם מסרבים לגלות מהו אותו דין. על כך הוגשה עתירה ועם ההכרעה בה נפרסם את המידע שיתקבל (לתיק באתר תולעת המשפט https://tl8.me/4222-03-20).

*עדכון: בעקבות העתירה בית המשפט מצא כי אופן המענה היה לקוי ושלח את הדואר לתת החלטה חדשה בבקשה, ואנו ממתינים להחלטה החדשה.

לבנתיים, היות ומדובר במידע שממילא פומבי, והשאלה המרכזית היא טכנית בהיבט של הנגשה, ביצענו פעולה של גירוד אתר הדואר, כלומר איסוף ממוכן של המידע הגלוי באתר, וסידור מחדש שלו בקובץ נגיש ונוח לשימוש. את הקובץ כמובן פתחנו לעיון הציבור באופן חופשי והוא זמין בין היתר באתר מידע לעם.

דואר ישראל לא נחו, ובמקום להשקיע את המשאבים בהנגשת המידע, בחרו לפנות למשרד יגאל ארנון, במכתב מלא פאתוס עליו חתומים עו"ד אידן רגב ועו"ד שירלי יוסרי.

המכתב מובא בפניכם כלשונו

נוסח התגובה למכתב האיום מצורפת

קראנו את מכתבכם בעיון ולא מצאנו כי נפל דופי בפעילתנו. נבקש להבהיר כי בניגוד למשתמע ממכתבכם, לא הייתה כל הפרה של תנאי השימוש של אתר הדואר. בנוסף, כי הדברים נעשים במסגרת פעילות עמותת התמנון – מידע ציבורי לכל (ע"ר) וזאת במסגרת מטרת העמותה להנגיש מידע ציבורי. לפיכך, גם טענתכם בדבר עשיית עושר ולא במשפט, או כביכול שימוש מסחרי אינה רלוונטית, אינה נכונה ונעדרת ביסוס משפטי. לכן התוכן לא יוסר כפי שביקשתם.

למען הנוחות, להלן תנאי השימוש (נכון ליום איסוף המידע ולכל הפחות עד ליום 13/1/21)

קטגוריות
בקשת מידע חדשות חופש מידע ממשל ומנהל תקין משפט עתירה עתירת חופש מידע

האם הנהלת בתי המשפט מכירה בסמכות בית המשפט?

הכל התחיל ממחקר פשוט שערכנו בעמותה הנוגע לערעורים הפליליים בישראל, מחקר שדי מהר נתקע בשל הגילוי הדרמטי שעשרות אחוזים מהתיקים הפליליים בבתי המשפט השלום בישראל, עליהם הוגשו ערעורים לבית המשפט המחוזי, חסויים. כיצד התגלה הדבר? פשוט מפני שתיקי הערעור עצמם, גלויים כמובן, רק שלא היה ניתן לאתר את התיקים בערכאה הדיונית באתר נט המשפט. לצד זאת, הצטברו מספר פניות וסוגיות שהיה עניין לבדוק ולחקור ולשם כך התבקשה הנהלת בתי המשפט למסור את רשימת התיקים החסויים בהתאם לפרמטרים המצויים באתר נט המשפט, ללא מידע החושף את זהות הצדדים עצמם כמו שמותיהם או שם התיק המלא.

לכאורה הכל היה פשוט, למעשה גם הנהלת בתי המשפט לא התנגדה למסירת הרשימה, והמחלוקת כולה נשנעת על 4 פרמטרים בלבד, והם מספר התיק, שם השופט, תאריך הפתיחה ותאריך הסגירה, כל זאת בטענה התמוהה כי הדבר פוגע בפרטיות. לכאורה, כמצוות המחוקק היה על הנהלת בתי המשפט להעביר את המידע ללא שיהוי, אך בפועל, יותר משנתיים ומידע ענייני טרם הועבר. על כן הוגשה עתירה שיסודותיה, שניים. האחד, כי מידע צריך להימסר בצורה עניינית ומסודרת ולא מתקפת ספאם של קבצים אנונימים ובלתי מסונכרנים והשנייה כי אין במידע שהתבקש כל קשר לפרטיות.

בבית המשפט נזכרו לפתע בהנהלת בתי המשפט, שבאמת אין קשר בין הסירוב למסור את המידע לבין פרטיות, ופצחו בתירוץ חדש, הפעם זה החוק אוסר על מסירת המידע. העובדה כי החוק, ולמעשה תקנות העיון דווקא מעגנות את זכות העיון ברשימת התיקים, באופן בלתי מסויג, נענו בסגנון שהתקנות סותרות את החוק. בכל מקרה, לאחר בדיקות ממושכות שנערכו בעקבות הדיון, ולאחר שבית המשפט הוטעה על ידי הנהלת בתי המשפט להאמין שמספרי התיקים החסויים אינם מפורסמים, החליטה הנהלת בתי המשפט שאין לה התנגדות למסירת שמות השופטים ותאריכי הפתיחה והסגירה, ובית המשפט נתן פס"ד שחייב למסור את כל המידע למעט מספרי התיקים, שדחה בהתאם לבדיות שסיפרו לו אנשי הנהלת בתי המשפט.

מכאן, הדרך לקבלת המידע כבר נראתה קצרה ומגובה בפסק דין שהקצה להנהלת בתי המשפט 30 ימים למסור את המידע (הגם שמדובר במידע שמופק בלחיצת עכבר וניתן לעשות זאת תוך 30 שניות). אלא שחלפו 30 ימים, ועוד 30 והמידע, לא הגיע. כשפנה גיא זומר להנהלת בתי המשפט, ניזכרו לספר בהנהלת בתי המשפט שהם כלל לא בטוחים שהם מתכוונים להעביר את המידע ולכן הוגשה בקשה לביזיון בית משפט. בתגובה לבקשה לביזיון, הגדילו בהנהלת בתי המשפט לעשות והגיבו בכך שהם לא סבורים שאת פסק הדין של בית המשפט צריך לקיים כלשונו אלא שהם סבורים שדי לקיים את העקרונות והרעיונות שעלו בפסק הדין ולא את ההוראה האופרטיבית ולכן אין להם כל כוונה לקיים את פסק הדין.

את הגישה הזאת של הנהלת בתי המשפט, גם בית המשפט לא הבין וביקש לקבל הסבר. ההסבר לתפיסה המעוותת לא התקבל עד היום, אך במקום זאת נחתה על בית המשפט בקשה מפתיעה, לבטל את פס"ד. למה לבטל? כי התגלתה ראיה חדשה. מה הראיה החדשה? נכון, בדיוק כמו שנכתב בבקשת המידע, חלק מהתיקים הפומביים (כמו לדוגמה ערעורים פליליים) מקושרים לתיקים חסויים בנט המשפט (כמו הערכאות הדיוניות שלהם) ולכן, במקום לראות בעיה בפרסום בנט המשפט, מסתפקים בהנהלת בתי המשפט לראות בזה עילה שלא לקיים את פסק הדין.

תוך כדי הדיון, מפעילות תולעת המשפט ומעיון בתיקים מגוונים התברר שגם הטענה כי התיקים החסויים אסורים בפרסומים על פי דין לוקה בחסר. למעשה יש היקף אדיר של תיקים שאינם פומביים בנט המשפט והדבר אינו תוצר של החלטה שיפוטית או דין האוסר את פרסום התיק אלא מדיניות פנימית, שסותרת את עקרון פומביות הדיון, ואיש לא יכול לבקר אותה בשל העובדה, שמטבע הדברים, אותם חיסויים – חסויים.

אז מה היה לנו לסיכום?

  1. הנהלת בתי המשפט לא מכירה בחובה לקיים את ההוראות שבפסק הדין
  2. הנהלת בתי המשפט לא מכירה בעקרון סופיות הדיון ומבקשת לדון מחדש בפסק דין חודשים לאחר שניתן והפך לחלוט
  3. הנהלת בתי המשפט גם לא רואה צורך להטריח את עצמה ולבקש את עיכוב פסק הדין שעה שהיא מפרה אותו במודע ובכוונה
  4. הנהלת בתי המשפט מפרסמת בניגוד לחוק, לשיטתה, מידע על תיקים חסויים בנט המשפט
  5. הנהלת בתי המשפט לא מפרסמת תיקים שאין מניעה משפטית מפרסומם

בקרוב, דיון בבקשת ביזיון בית המשפט ובבקשה לביטול פסק דין בקרוב

לאייטם מאתר וואלה

לתיק באתר תולעת המשפט

לעיקר מסמכי התיק:

העתירה

כתב תשובה

פסק דין

בקשה לביזיון

תגובה לביזיון

בקשה לביטול פס"ד

תגובה לבקשה לביטול פס"ד

קטגוריות
חדשות חופש מידע ממשל ומנהל תקין משפט עתירה עתירת חופש מידע תולעת המשפט

ערעור ההמלצות

בעקבות פסיקת בית המשפט המחוזי שהנחיות מחלקת ייעוץ וחקיקה אינן אלא המלצות בלבד, וככאלה ניתן לקבל וניתן שלא, ולכן אין כל חובת פרסום, הוגש ערעור ראשון לעמותת התמנון נגד משרד המשפטים, היועץ המשפטי לממשלה והממונה על חופש המידע שבמשרד המשפטים (עע"מ 6329/20).

בקצרה, חוק חופש המידע, ואף קודם לכן בית המשפט העליון, קבעו כי רשות ציבורית נדרשת בפרסום הנחיות שיש להן נגיעה או חשיבות לציבור. כל רשות ציבורית וכל הנחיה. המצב בפועל הוא שמשרד המשפטים בכלל, והיועץ המשפטי בפרט, יצרו הבחנה טכנית לחלוטין שבין הנחיות עליהן חתום היועץ המשפטי לממשלה בעצמו, ואלה אכן מפורסמות, לבין החניות שנחתמו ע"י מי מהכפופים לו (מחלקת ייעוץ וחקיקה) ואלה באופן היסטורי אינן מפורסמות. על כך הגיש גיא זומר, ממייסדי עמותת התמנון, עתירה לבית המשפט המחוזי בירושלים נגד המשרד המשפטים (עת"מ 64005-01-20 : זומר נ' כץ ואח'). בעתירה התבקש בית המשפט לחייב את משרד המשפטים בפרסום הנחיות מחלקת ייעוץ וחקיקה, היא הגוף הפועל בשמו ובסמכותו של היועץ המשפטי לממשלה וקובע הנחיות אינספור לכלל רשויות השלטון.

בתגובה טענה המדינה כי הנחיות המחלקה לא מתייחסות לפעילות המחלקה אלא לגופים אחרים ולכן יש לבקש מכל גוף מונחה את פרסום ההנחיה ולא מהם. ככל וטענה זו אינה אבסורדית די, במסגרת ההליך המשפטי עצמו, הוסיפה המדינה טענה פורצת דרך ולפיה הנחיה מינהלית שחייבת בפרסום מאופיינית בכך שאינה מחייבת והיא נתונה לשיקול הדעת של הגורם המונחה. לעומת זאת, דווקא הנחיות ייעוץ וחקיקה הן מחייבות והן הפרשנות היחידה והבלעדית של החוק ולכן אין חובה לפרסם אותן.

בית המשפט דחה את טענת המדינה וקבע שהנחיות אלה לא רק שאינן מחייבות אלא אפילו לא הנחיות. מדובר בסך הכל בעצות שנותנים עובדי מחלקת ייעוץ וחקיקה ולרשויות, ועצות כידוע אפשר לקבל ולא לקבל. בעקבות הקביעה הזאת, הגיע בית המשפט למסקנה שאין חובת פרסום על העצות ולפיכך דחה את העתירה.

על כן, הוגש לבית המשפט העליון ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, ובמסגרת הערעור נטען שהמלצות ייעוץ וחקיקה, בין אם מחייבות ובין אם לא, מהוות הנחייה לכל דבר ועניין, כך רואים בהן אנשי המחלקה וכך רואים בהן הרשויות הפועלות על פי הן. בנוסף, שהמסקנה אליה הגיע בית המשפט סותרת את לשון החוק, כוונת המחוקק ותכלית החוק, כי הגוף הציבורי הוא הלכה למעשה הממשלה כולה וכי דווקא הנחיות אלה, בעלות הצדקה גבוה לפרסום אף יותר מיתר ההנחיות המינהליות.

לפוסט בעניין פס"ד שבבית המשפט המחוזי ולסיקור התקשורתי שלו

קטגוריות
חדשות חופש מידע ממשל ומנהל תקין משפט עתירה

הנחיות הפרקליטות הנסתרות

סעיף 6 לחוק חופש המידע קבע כי

רשות ציבורית תעמיד לעיון הציבור את ההנחיות המינהליות הכתובות שעל פיהן היא פועלת ושיש להן נגיעה או חשיבות לציבור

לעיון בסעיף 6 לחוק

אלא שלפרקליטות הגדרה מאד ייחודית להוראת החוק הברורה והיא כוללת הבחנה טכנית שבין הנחיות עליהן חתום פרקליט המדינה באופן אישי לבין יתר ההנחיות שבפרקליטות המדינה, על הפורמטים השונים והכותרות שנבחרו להן. לפיכך בעוד שהפרקליטות מכירה בחובת הפרסום ככל שזה נוגע להנחיות פרקליט המדינה, היא כופרת בחובה זו לגבי כל יתר ההנחיות ואינה מפרסמת אותן. כיצד אנו יודעים שיש הנחיות רבות ונוספות? פשוט בגלל שבהליכים משפטיים רבים, נחשפות אותן הנחיות, הפרקליטות מודה שהיא פועלת על פי הנחיות שונות ובמקרים לא מעטים, בהליכים פליליים שונים, עמדה ההגנה על קבלת הנחיות הנוגעות לפעליות גופי האכיפה והתביעה בהליך.

דוגמה טובה למקרה זה היה במסגרת תפ"ח 24139-09-17 : מדינת ישראל נ' גולובקו(עציר) ואח', שעיקרו תיק פשע חמור בעבירה של רצח, כאשר בוצע דיבוב כנגד מי שבאותו זמן שהו במתקן כליאה ללא קשר לתיק שבו בוצע הדיבוב. במסגרת ניהול התיק הוציאה פרקליטות המדינה תעודת חיסיון על הנחייה בעניין פעולת דיבוב של חשוד במסגרת חקירה סמויה (להנחייה). ההגנה הגישה עתירה להסרת תעודת החיסיון לפי פקודת הראיות ובית המשפט קיבל את העתירה והורה למסור את ההנחיה להגנה. בעקבות כך, ביקשה הפרקליטות למחוק את כתב האישום, וערערה לעליון כנגד ההחלטה להסיר את תעודת החיסיון (ע"פ 7984/18 מדינת ישראל נ. פלוני). בית המשפט העליון דחה את הערעור וקבע שיש למסור את ההנחיה לסניגורים, אלא שאפילו בשלב זה, התעקשה פרקליטות המדינה לאסור את פרסום ההנחיה שממילא כבר הועברה לסניגורים. עניין זה חזר לדיון בפני בית המשפט המחוזי והאחרון התיר גם את פרסום ההנחיה.

במסגרת מחיקת האישום והגשת הערעור לעליון, נתנו הרכב השופטים במחוזי הכרעת דין בתיק ולהלן ציטוט מתוך פס"ד לעניין הרצון של פרקליטות המדינה להסתיר את ההנחיה.


צר לי, אך מבקש אני להביע תמיהה על החלטה זו של הפרקליטות, שמשמעותה היא כי מוטב שיזוכו שני נאשמים, שלדעת הפרקליטות קיימות די ראיות להרשיע כל אחד מהם בעבירת רצח, מאשר שתתגלה הנחיה נורמטיבית חשובה של פרקליט המדינה, בנושא הפעלתם של מדובבים בחקירות משטרה בטרם העמדת הנחקרים על זכויותיהם.

נער הייתי, גם זקנתי, ואף למדתי – שלעיתים נישא לשווא שמו של השיקול הביטחוני (ביטחון הציבור או ביטחון המדינה). במקרים כאלה – יש למחות על כך!

"עוד חוזר הניגון שזנחת לשווא" – לפני כ-66 שנה יצא נתן אלתרמן בחריפות, בטור השביעי, כנגד דרישת חיסיון שעלתה בהליך משפטי שהתנהל באותם ימים:

                     …וראינו מחזה לא שכיח,

                     זכרו לא בִּן-לילה יָסוּף –

                     בהיות המשפט ראש מטיח

                     בחומה העוטה כשוף.

                     כי סוד מתנשא מארבעת רוחות,

                     סוד מִשְּׁמֹעַ וסוד מִדַּבֵּר וּמֵרְאוֹת,

                     ואין לאָמרו בדלתים פתוחות

                     ואין לאָמרו בדלתים סגורות.

                     ואין ללחשו באזני השופט

                     ואין לבטאו בשפתי העדים…

("לַחַש סוֹד", הטור השביעי כרך רביעי, עריכה וביאורים: דבורה גילולה, הקיבוץ המאוחד, תשע"ד (9.1.1953), עמ' 100, 102.

שיר חשוב זה – שמומלץ לקוראו בשלמות – נכתב בתגובה לכך שהפרקליטות (הצבאית) ביקשה להגן על דרישה פיקודית כי עד לא יענה על שאלה אלמנטרית שנשאל בבית המשפט, משום שהמענה לה הוא בגדר "סוד צבאי". המשורר סבר שאותו סוד נטען הוא "קְצָת מֻפְרָךְ וּמְגֻחָךְ", וכי היענות לדרישת החיסיון תפגע קשות במשפט ובצדק ("אך סרוב משפטי שכזה הוא חרב/ מונפה על שלומם של חברה ומדינה"). כמה נאו דבריו של "נתן החכם", וכמה מתאימים הם גם להליך המשפטי דנן.

לא למותר יהיה להביא כאן גם את הבית שבו בחר המשורר לסיים את שירו, כפי שהופיע במקור (ראו הערות וביאורים, שם, בעמ' 354):

                      וביחוד סוד כזה. שמירתו ביודעים

                      האם אין בה

                      גם קצת

                      מבזיון בית-הדין?

למרבית הצער, דברים אלה משקפים את תחושותיי.

לסיום דבריי, ולא בשוליהם, מוכן אני, במלוא האחריות, ללכת כברת דרך נוספת, ולומר שלא זו בלבד שאין מקום לדעתי להעדיף על פני הגנת הנאשמים את חיסיון הנחייתו הנידונה של פרקליט המדינה – שרק היא העיקר כאן – אלא שראוי הדבר לדעתי שהנחיה נורמטיבית זו תהיה גלויה ולא סודית, וזאת ללא כל קשר להליך המסוים שבפנינו. הדיון בשאלה העקרונית באלו תנאים ומגבלות ניתן לפגוע, במדינה דמוקרטית ויהודית, בזכויות יסוד של נחקרים במהלך הפעלתם של מדובבים בחקירה – חייב לדעתי להיות גלוי וידוע.


הנחייה זו בניגוד לחוק לא פורסמה, ואף כשהתבקשה במסגרת בקשת חופש מידע מפרקליטות המדינה, בחרה פרקליטות המדינה לשקר ולטעון שההנחיה הינה חלק מתיק בדלתיים סגורות ולפיכך חל איסור על מסירתה במסגרת בקשת חופש מידע. כחלק מאותה תפיסה שהתיק מנוהל בדלתיים סגורות, טרחה הנהלת בתי המשפט גם היא לחסות את התיק באתר נט המשפט, לרבות אותה הכרעת דין מהדהדת הכוללת ביקורת קשה נגד פרקליטות המדינה. בעקבות זאת, פנה גיא זומר להנהלת בתי המשפט ודרש כי יפתחו את התיק באתר נט המשפט, שכן התיק אינו בדלתיים סגורות, הדבר הובא לעיונו של בית המשפט וזה נתן החלטה ביום 10/12/19 והבהיר כי התיק הוא תיק בדלתיים פתוחות ככל תיק:

היה אפשר לחשוב שבכך תבוא הפרשה מול הנהלת בתי המשפט אל סופה, אך לא. במסגרת התיק נוהלה כאמור עתירה להסרת תעודת החיסיון, עתירה שהדיונים בה נוהלו בדלתיים סגורות מכורח פקודת הראיות. אלא שבעקבות הדרישה לפתוח את התיק, הוחלט בהנהלת בתי המשפט לפרסם היקף חסר תקדים של מסמכים בתיק, לרבות פרוטוקולים חסויים. בעקבות פנייה נוספת להנהלת בתי המשפט, הוחלט לפעול לתיקון המצב בדרך של סגירת החומרים החסויים, אלא שעל הדרך הוחלט בהנהלת בתי המשפט שהכרעת הדין כאמור גם היא תהיה חסויה. בעקבות זאת, שוב נאלץ גיא זומר לפנות, הפעם כבקשה בתיק עצמו, ודרש כי הכרעת הדין והחלטת בית המשפט כי התיק מתנהל בדלתיים פתוחות יפורסמו באתר נט המשפט. בית המשפט קיבל את הבקשה, והורה על פרסום ההחלטות וזה אכן המצב כיום (אף שהנהלת בתי המשפט מתעקשת שלא לתקן את רישום התאריך השגוי על ההחלטות).

אלא שמקרה זה של הנחיית המדובבים, היה בסך הכל דוגמה לפרקטיקה מקובלת בפרקליטות המדינה, של התווית מדיניות הפרקליטות עצמה וגופי אכיפה, חקירה ותביעה אחרים, באמצעות הנחיות של ממש, תוך הפרה בוטה של חובת פרסום ההנחיות. בעקבות זאת הוגשה בקשה לקבל את רשימת ההנחיות שלא פורסמו ובהמשך גם בקשה מפורשת לקבל את העתק ההנחיות והעילות נגד פרסום הנחיות ככל שיש כאלה. על הבקשה השנייה לא מצאו לנכון בפרקליטות המדינה להשיב, ובעקבות כך הגישו התנועה לחופש המידע, יחד עם גיא זומר, עתירה נגד משרד המשפטים (עת"מ 26946-04-20 : התנועה לחופש המידע (ע"ר) ואח' נ' משרד המשפטים, כתב העתירה מצורף לתיק ומפורסם באתר תולעת המשפט).

עוד על הנחיית המדובבים שבית המשפט הורה על חשיפתה

קטגוריות
חדשות חופש מידע משפט עתירה עתירת חופש מידע תולעת המשפט

התיקים החסויים

הנהלת בתי המשפט לכאורה מפרסמת את כל התיקים שלא נאסרו בפרסום באמצעות אתר נט המשפט. בפועל, אוסף של אפיונים טכניים באתר נט המשפט בשילוב חוסר מקצועיות של מזכירות בתי המשפט, הפכו את האתר הזה למוטה באופן קיצוני ונעדר היקף אדיר של תיקים שאין כל עילה שלא לפרסם.

שורה של מקרים שהגיעו לידיעת עמותת התמנון מגלים פרקטיקה שבה שוב ושוב תיקים אינם מצויים בנט המשפט ללא כל הצדקה משפטית. מקרה אחד נגע לתפ"ח 24139-09-17 : מדינת ישראל נ' גולובקו(עציר) ואח'. ברקע נציין כי מדובר בתיק שבמסגרתו הופעלו מדובבים כנגד עצור, ובמסגרתו זו ביקשה ההגנה לקבל לעיונה את אותו חלק בהנחייה להפעלת מדובבים הנוגע למקרה. הפרקליטות הוציאה בעניין זה תעודת חיסיון על ההנחיה וההגנה עתרו נגד החלטה זו במסגרת התיק הפלילי (עתירה לפי סעיף 46 לפקודת הראיות). בית המשפט הורה לחשוף את ההנחיה להגנה, ובעקבות זאת, חזרה הפרקליטות מכתב האישום, ערערה לעליון, והפסידה. לפיכך, בהתאם לפקודת הראיות, היו הדיונים בעתירה להסרת תעודת החיסיון חסויים, אך התיק עצמו, פתוח לציבור. בפועל, הנהלת בתי המשפט במקום לחסות את שנדרש לחסות, הפכה את התיק כולו לחסוי לחלוטין. רק לאחר פניות חוזרות ונשנות לפתיחת התיק ובהמשך בקשה בתיק לפרסום הכרעת הדין שבה התייחס הש' פינקלשטיין להחלטת הפרקליטות לחזור בה מכתב האישום ולהחלטה שלא לחשוף את ההנחיה בפני ההגנה הואילו בהנהלת בתי המשפט לפתוח את התיק ולפרסם את הכרעת הדין החשובה והמשמעותית.

קטעים מתוך הכרעת הדין בתפ"ח 24139-09-17 : מדינת ישראל נ' גולובקו(עציר) ואח'

גם בתיק חשוב ציבורית לא פחות, ת"פ 50823-11-19 פרקליטות המדינה נ' אורן עוזיאל ומאור עוזיאל, הוחלט לחסות את התיק. אכן, התיק בוודאי כולל תכנים רגישים שכן עיקרו בהפצת תכנים אישיים באפליקציית טלגרם ע"י שני הנאשמים. אלא שבית המשפט הבין בדיוק את הרגישות הזאת ולכן הקפיד שלא לחשוף פרטים אישיים אפילו במסמך גזר הדין, וממילא ברור לכל שהתיק המשפטי כשלעצמו, וודאי לא חושף שום מידע אישי, אלא מתאר פרמטרים טכניים לחלוטין של התיק דוגמת דיונים בנשקבעו והתקיימו, החלטות שבית המשפט קובע אם ניתן או לא לפרסם, פרטי הנאמשים, ועוד. בפועל, גם תיק זה נותר חסוי.

מי בכל זאת החליט לפרסם מסמך אחד ויחיד מתוך התיק? נכון, הנהלת בתי המשפט. זאת שמצד אחד החליטה שמדובר בתיק חסוי וחסתה אותו באופן מוחלט וללא בסיס משפטי בנט המשפט, מפרסמת כביכול את גזר הדין באתר הדוברות. אלא שעיון באתר הדוברות מגלה כי המסמך שפורסם שם, ערוך וחלקי. למעשה גזר הדין ניתן כחלק מפרוטוקול דיון, וכולל בסופו בקשה מפורשת לאסור פרסום שמו של אורן עוזיאל, הנאשם 1. בית המשפט שוקל את הבקשה ודוחה אותה באותו פרוטוקול ממש שבתוכו מצוי גזר הדין. עם זאת, דוברות הנהלת בתי המשפט, מסיבותיה שלה, בחרה שלא לפרסם החלטה זו, ללא כל הסבר.

חלקים מתוך בקשתו של אורן עוזיאל לאסור את פרסום שמו והחלטת בית המשפט. חלק זה, הושמט ולא פורסם על ידי הנהלת בתי המשפט

לגרסה המרוכבת של פרוטוקול הדיון בו ניתן גזר הדין והוחלט לדחות את בקשתו של אורן עוזיאל לחסות את שמו, באתר הנהלת בתי המשפט.

יתרה מכך, על רקע פרסום מרבית תיקי בית המשפט בעשור האחרון במסגרת פרויקט תועלת המשפט, ושוב ושוב אנו עדים למקרים שבהם יש החלטות מפורשות לחסות שמות של צדדים, לפעמים רק חלק מהצדדים בתיק, והנהלת בתי המשפט במקום לקיים את ההחלטה כלשונה, מבצעת חיסוי מלא של התיק במלואו.

קטע מתוך החלטת בית המשפט לחסות פרטים מזהים של צד בתיק, החלטה שהובילה לחיסוי מלא של התיק באתר נט המשפט

גם בתיק נוסף, בו הוחלט לחסות שם של נאשם אחד מתוך מספר נאשמים, בחרו אנשי הנהלת בתי המשפט לחסות את התיק במלואו ולא להסתפק בחיסוי השם בלבד, כפי שהורה בית המשפט

התופעה המתוארת מעלה, של חיסוי בהיקפים חריגים של תיקים בלי שום הצדקה, צורמת במיוחד על רקע זכות העין ברשימות התיקים שנקבעה בתקנה 2(א) לתקנות העיון.

"כל אדם רשאי לעיין ברשימת המשפטים שבמזכירות בית המשפט."

תקנה 2(א) לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס״ג–2003

על רקע הדברים הללו, התבקשה הנהלת בתי המשפט לפי חוק חופש המידע ולפי תקנות העיון למסור את רשימת התיקים שאינם פומביים בנט המשפט. עם זאת, הנהלת בתי המשפט לא ראתה לנכון להתייחס לבקשה לעיון לפי תקנות העיון ואת הבקשה לפי חוק חופש המידע דחתה באופן חלקי בטענה לפגיעה בפרטיות. בכתב התשובה לעתירה החליטו בהנהלת בתי המשפט לעבות את הטענות והוסיפו שלל טענות נוספות, תוך שהם טוענים בין היתר כי חוק בתי המשפט אוסר עליהם לפרסם את רשימת המשפטים שבמזכירות בית המשפט בסתירה לתקנות העיון.

לעיון בעת"מ 16697-09-19 : זומר נ' סבן ספראי ואח' לרבות כתבי הטענות וההחלטות שבהליך

עדכון: בית המשפט נתן פסק דין בעתירה ביום 10/8/20 כשהוא מקבל את ההסכמות של הנהלת בתי המשפט למסור מידע נוסף על התיקים החסויים ובכלל זה שמות השופטים ותאריכי פתיחה וסגירה, אך דחה את חלק הבקשה שדרש לקבל גם את מספרי התיקים. התוצאה היא שלא ניתן יהיה לבדוק ולאמת את המידע שימסר מהנהלת בתי המשפט. עתה נותר לגלות מתי יימסר המידע אם בכלל.

קטגוריות
אכיפה וביטחון אישי חדשות חופש מידע ממשל ומנהל תקין עתירה

פרסום תשובות לבקשות מידע – כבאות והצלה

על פי נוהל מספר 9 של היחידה הממשלתית לחופש המידע, כל גופי הממשלה, מחוייבים לפרסם באופן יזום, כל מענה לבקשת חופש מידע, ואת נוסח הבקשה עצמה, תוך שבועיים מיום מסירת המענה לפונה, אלא בנסיבות חריגות. יישום הנוהל סובל מקשיים רבים, בין היתר בשל רמת ציות נמוכה בקרב הגופים הממשלתיים הכפופים לנוהל.

לנוהל מספר 9 של היחידה

כדי לחזק ולהגביר את הציות לנוהל הוגשו סדרה גדולה של בקשות מידע לקבל תשובות, כשבחלק מהמקרים יש לציין כי שיח שהתקיים עם הממונים על חופש המידע הוביל להנחלת מדיניות בריאה של פרסום יזום ולא היה כל צורך במענה פורמלי לבקשה, בין אלה ראוי למנות את משרד הכלכלה ומשרד התקשורת. נגד מספר גופים נוספים שלא פרסמו את הבקשות והתשובות הוגשו תלונות ביחידה הממשלתית לחופש המידע והדבר סייע גם כן.

עם זאת, יש גוף אחד שתרבות של חוסר ציות (לצד בעיות עומק קשות של יושרה ומהימנות) מאפיינת אותו וזו הרשות הארצית לכבאות והצלה באמצעות הממונה על העמדת מידע לציבור, יריב אגמון. שם בחרו שלא להגיב לבקשת המידע שדרשה את פרסום התשובות, ואחרי שהוגשה עתירה ראשונה בעניין, העיזו ברוב חוצפתם לטעון נגד מהות החובה.

העתירה הראשונה (כולל כתבי הטענות, פרוטוקול ופס"ד) עת"מ 34136-12-17 : זומר נ' הרשות הארצית לכבאות והצלה

היה אפשר לצפות כי בעקבות עתירה שבה בית המשפט דוחה את עמדת המדינה כי הם לא צריכים לפרסם תשובות, הרשות תתחיל לפרסם תשובות, אך לא כך הדבר. מאז פרסום התשובות שבמסגרת העתירה הראשונה, ועד ימים אלה ממש, לא פורסמה אף תשובה נוספת מטעם הרשות הארצית לכבאות והצלה. מיותר לציין כי בזמן הזה טוענים ברשות כי מוגשות לרשות כ-1,000 בקשות לפי חוק חופש המידע בשנה, מספר שהוא מוגזם לאין שיעור ובוודאי אינו תואם את המצב בשטח. בכל מקרה, בעקבות סירוב הרשות לפרסם את התשובות, הוגשה לאחרונה עתירה נוספת, שוב, בדרישה כי הממונה על חופש המידע יפרסם את הבקשות והתשובות לבקשות חופש המידע שהתבקבלו.

העתירה השנייה (נכון ליום 4/8/20 כוללת רק את כתב העתירה, ויתר המסמכים יתווספו בהמשך) עת"מ 14607-06-20 : זומר נ' יריב אגמון, הממונה על חופש המידע ברשות הארצית לכבאות והצלה ואח'