הסיפור הפעם מתחיל מבעיה מאד פשוטה שיכלה להפתר בכמה דקות, אבל כל מי שהיה מעורב בה, טרח לדרדר ולהסלים את הבעיה ולפתוח את הפצע שהיה כל כך נוח להצניע במשך שנים.
אין צורך להרחיב על התנהלות משרד הבריאות בעניין הנגשת מידע, ואפשר לתאר אותה כביזיון לאומי ברגעים המוצלחים והחיובים. אבל לא רק שהמידע לא נגיש לכלל הציבור, אלא אפילו בהוראות החוק לא עומדים במשרד הבריאות ובכלל זה מפרים את הוראות חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות בכך שחלק מהפלטפורמות אינן נגישות בהתאם להוראות החוק. בעקבות כך הוגשה תלונה לנציבות אנשים עם מוגבלות, מתוך מחשבה תמימה, כי תיקון הליקויים שהוא פשוט למדי, ייפתר בין רגע, ודאי על רקע חשיבות ומרכזיות משבר הקורונה בחייהם של כל אזרחי ישראל, גם אלה עם מוגבלות, ובכך תבוא הפרשה לסיומה.
אלא שבאופן מפתיע, במשרד הבריאות עשו שרירים והחליטו לא לתקן כמעט דבר, ובנציבות, שקיבלו את הסמכות לחקור, לאכוף ולתבוע, די התנערו מהתלונה ועוד בטרם החל הבירור כבר הודיעו כי אין להם כל כוונה לעדכן בממצאי הבדיקה. הסיבה הלא ממש ברורה הייתה שהם לא מגישים תביעות נגד גופי הממשלה, רק שסימוכין, הסבר ענייני או לקשור בין בין אי הגשת תביעה לבין כלל תהליך הטיפול בתלונה ובכלל זה עדכון בממצאים, לא היה.
לכן הגשנו בקשת מידע למשרד המשפטים תנו לנו את המסמכים שבבירור התלונה נגד משרד הבריאות ובנוסף, את ההנחיות אשר על בסיסן הוחלט שלא לטפל בתלונה בצורה רגילה ומקובלת. חלפו מעל 3 חודשים, והגיעה התשובה המיוחלת. את המסמכים הנוגעים לטיפול משום מה דחו בטענה שזה עניין פנימי של הנציבות. מדובר בטענה תמוה ביותר, שכן מדובר בהליך רגולטורי שבין גוף ציבורי לגוף מפוקח, ששום חלופת דברים בין הגופים אינה עניינו הפנימי של איש וראוי כי הציבור ידע כיצד, איך ומי טיפל בנושא.
הנקודה השנייה והמדהימה לא פחות היא שהעדר העדכון בממצאים לא היה חלילה איזו גחמה אישית של עובדת בנציבות, אלא מדיניות של ממש שמעורבים בהתוויתה גורמים משפטיים בכירים, החל מהיועץ המשפטי לממשלה בכבודו ובעצמו דרך משנה לפרקליט המדינה ועד גורמים שונים בתוך הנציבות כשכולם יצרו נורמה משפטית חדשה לחלוטין, שאין לה זכר בחוק, והיא כולה נעשת במחשכים בלי שאיש רואה בניגוד מפורש להוראות החוק. הלכה למעשה, הורו גורמים משפטיים במשרד המשפטים לנציבות שלא ליזום הליכים משפטיים נגד גופי הממשלה (משרדי הממשלה ויחידות הסמך). בנציבות הבינו את רוח המפקד, והחליטו להגדיל ולעשות, ומראש גם לא לקבל כלל תלונות נגד גופי הממשלה.
לאחר הגשת העתירה, הסתבר כי אם לא די בכך שלא תובעים, הרי שהמשנה ליועמ"ש הנחתה את הנציבות, בהנחייה שמשרד המשפטים מסרב לחשוף, כי אין למסור בידי מתלוננים נגד גופי הממשלה כל מידע שעשוי לשמש ראיה בהגשת הליך נגד המדינה. כלומר אזרח מתלונן נגד משרד הבריאות כי הוא מפר את הוראות החוק. הנציבות לא רק שלא תתבע בהתאם לסמכותה בחוק, אלא גם לא תגלה לאזרח שהיא בדקה והמשרד הממשלתי אכן מפר את הוראות החוק.
הנושא עדיין מונח לפתחו של בית המשפט המחוזי במסגרת עתירת חופש המידע
