קטגוריות
אכיפה וביטחון אישי בקשת מידע חדשות חופש מידע מידע שנמסר עדכונים במרחב

דוחות קורונה לפי תחנת משטרה

בקשת חופש מידע של לירן לוי כתב המשטרה של וואלה! NEWS למשטרת ישראל לקבל את נתוני הדוחות בחודשים דצמבר 2020 וינואר 2021 לפי תחנה משטרה. נתונים מעניינים שמאפשרים לראות איפה אכפה משטרת ישראל את תקנות הקורונה. הנתונים כוללים גם אינדיקציות לבקשות להשפט או ביטול הדוח אך לא ידוע כמה שדה זה ממצה ומהימן.

במשטרה ממשיכים לטעון כי אכיפת תקנות הקורונה אינה בררנית, אך מנתוני חלוקת הקנסות שהגיעו לידי וואלה! NEWS עולה תמונה שונה. מחוזות צפון וחוף, בהם מתגוררת רוב האוכלוסייה הערבית, מובילים בטבלה בפער גדול. העבירות השכיחות: מעבר על הגבלת המרחק ואי-עטיית מסיכה

לכתבה המלאה

לנתונים הגולמיים באתר מידע לעם

ללוח מחוונים הכולל עיבוד של הנתונים

העיבוד כולל שיוך של מחוזות המשטרה ליישובים בהתאם לקובץ יישובי למ"ס 2017, עד כמה שניתן היה לשייך. זאת לשם הצגת הערכה של מספר הדוחות לאלף תושבים ברמת כל מחוז. בנוסף, בעמודה האמצעית, ניתן לנתח את תחנות המשטרה בכל מחוז, או לבטל את הסנן ולצפות בכלל תחנות המשטרה.

העבירה שעליה נרשמה כמות הדוחות הגדולה ביותר היא התרחקות של יותר מקילומטר ממקום המגורים, עם 106,500 דוחות שניתנו ברחבי הארץ. 80,794 דוחות חולקו על אי-עטיית מסיכה, העבירה השנייה השכיחה ביותר בסגר השלישי. על שהייה במקום אסור, דוגמת חופי ים או פארקים, חולקו 7,103 דוחות. 3,510 דוחות נכתבו לאזרחים שהפרו בידוד, ורק 426 דוחות ניתנו למי שקיים אירוע עם כמות משתתפים גבוה מעל המותר.

לעוד לוחות מחוונים באתר התמנון

בנוסף, באתר מידע לעם תוכלו למצוא מענה נוסף לבקשת מידע שנמסר לעמותת הצלחה ופורסם באתר הארץ על ידי ג'וש בריינר ובר פלג ומתייחס למספר תחנות ספציפיות

1,265 בצפון ת"א, 120 בבני ברק: הדו"חות בסגר מגלמים את אי-השוויון באכיפה, צילום מסך מתוך הכתבה באתר הארץ
קטגוריות
בקשת מידע חדשות חופש מידע חוץ מידע שנמסר

התקשרות ממשלת מקסיקו עם חברת NSO

בקשת מידע שהוגשה ע"י עמותת התמנון לממשלת מקסיקו לקבלת מידע על רכישת השירות או התוכנה "פגסוס". התוכנה פותחה על ידי חברת NSO הישראלית ומשמשת למעקב ואיסוף מידע ממכשירי טלפון ניידים של יעדי השירות.

לאייטם הראשון

לאייטם השני

למידע עצמו באתר מידע לעם

קטגוריות
בקשת מידע חדשות חופש מידע מכתבי איום והתראה מכתבים למערכת משפט עתירה עתירת חופש מידע

הדואר נגד המידע הציבורי של כולנו

לצד הכישלון המהדהד של חברת דואר ישראל בשילוח דואר, היא פיתחה שלל ענפים עסקיים תמוהים מאד. המוכרים שבהם מרצדים על מסכי ענק בכל סניף דואר והפחות מוכרים נשמרים בסודי סודות ונמכרים באופן פרטני לפונים. אין ממש מחירון, אין ממש דרך לדעת מה נמכר, אבל זה מה שקורה מאחורי הקלעים.

אחד המוצרים החביבים על דואר ישראל זה קובץ המיקוד. הוא נמכר בסכום של כעשרת אלפים שקל לשנה ראשונה ואלפי שקלים בהמשך עבור עדכונים שלו (חוזה לדוגמה). לכאורה, אין לדואר כלל סמכות למכור את הקובץ, ולהפך, במסגרת רישיון ההפעלה ותיק השירות, היא לא קיבלה אישור למכור את קובץ המיקוד ודווקא היא חייבת להנגיש באתר שלה את היכולת לאתר מיקוד. כל זאת, לא מונע ממנה למכור בחשאי את הקובץ בסכום מופקע לחלוטין כשלציבור אין למעשה שום יכולת לרכוש או להתחרות בעסקה הזאת.

הדבר הראשון שעשינו היה לבקש את הקובץ במסגרת בקשה לפי חוק חופש המידע, אלא שאנשי הדואר מסרבים למסור את הקובץ בטענה לדין האוסר את מסירת הקובץ רק שהם גם מסרבים לגלות מהו אותו דין. על כך הוגשה עתירה ועם ההכרעה בה נפרסם את המידע שיתקבל (לתיק באתר תולעת המשפט https://tl8.me/4222-03-20).

*עדכון: בעקבות העתירה בית המשפט מצא כי אופן המענה היה לקוי ושלח את הדואר לתת החלטה חדשה בבקשה, ואנו ממתינים להחלטה החדשה.

לבנתיים, היות ומדובר במידע שממילא פומבי, והשאלה המרכזית היא טכנית בהיבט של הנגשה, ביצענו פעולה של גירוד אתר הדואר, כלומר איסוף ממוכן של המידע הגלוי באתר, וסידור מחדש שלו בקובץ נגיש ונוח לשימוש. את הקובץ כמובן פתחנו לעיון הציבור באופן חופשי והוא זמין בין היתר באתר מידע לעם.

דואר ישראל לא נחו, ובמקום להשקיע את המשאבים בהנגשת המידע, בחרו לפנות למשרד יגאל ארנון, במכתב מלא פאתוס עליו חתומים עו"ד אידן רגב ועו"ד שירלי יוסרי.

המכתב מובא בפניכם כלשונו

נוסח התגובה למכתב האיום מצורפת

קראנו את מכתבכם בעיון ולא מצאנו כי נפל דופי בפעילתנו. נבקש להבהיר כי בניגוד למשתמע ממכתבכם, לא הייתה כל הפרה של תנאי השימוש של אתר הדואר. בנוסף, כי הדברים נעשים במסגרת פעילות עמותת התמנון – מידע ציבורי לכל (ע"ר) וזאת במסגרת מטרת העמותה להנגיש מידע ציבורי. לפיכך, גם טענתכם בדבר עשיית עושר ולא במשפט, או כביכול שימוש מסחרי אינה רלוונטית, אינה נכונה ונעדרת ביסוס משפטי. לכן התוכן לא יוסר כפי שביקשתם.

למען הנוחות, להלן תנאי השימוש (נכון ליום איסוף המידע ולכל הפחות עד ליום 13/1/21)

קטגוריות
בקשת מידע חדשות חופש מידע ממשל ומנהל תקין משפט עתירה עתירת חופש מידע

האם הנהלת בתי המשפט מכירה בסמכות בית המשפט?

הכל התחיל ממחקר פשוט שערכנו בעמותה הנוגע לערעורים הפליליים בישראל, מחקר שדי מהר נתקע בשל הגילוי הדרמטי שעשרות אחוזים מהתיקים הפליליים בבתי המשפט השלום בישראל, עליהם הוגשו ערעורים לבית המשפט המחוזי, חסויים. כיצד התגלה הדבר? פשוט מפני שתיקי הערעור עצמם, גלויים כמובן, רק שלא היה ניתן לאתר את התיקים בערכאה הדיונית באתר נט המשפט. לצד זאת, הצטברו מספר פניות וסוגיות שהיה עניין לבדוק ולחקור ולשם כך התבקשה הנהלת בתי המשפט למסור את רשימת התיקים החסויים בהתאם לפרמטרים המצויים באתר נט המשפט, ללא מידע החושף את זהות הצדדים עצמם כמו שמותיהם או שם התיק המלא.

לכאורה הכל היה פשוט, למעשה גם הנהלת בתי המשפט לא התנגדה למסירת הרשימה, והמחלוקת כולה נשנעת על 4 פרמטרים בלבד, והם מספר התיק, שם השופט, תאריך הפתיחה ותאריך הסגירה, כל זאת בטענה התמוהה כי הדבר פוגע בפרטיות. לכאורה, כמצוות המחוקק היה על הנהלת בתי המשפט להעביר את המידע ללא שיהוי, אך בפועל, יותר משנתיים ומידע ענייני טרם הועבר. על כן הוגשה עתירה שיסודותיה, שניים. האחד, כי מידע צריך להימסר בצורה עניינית ומסודרת ולא מתקפת ספאם של קבצים אנונימים ובלתי מסונכרנים והשנייה כי אין במידע שהתבקש כל קשר לפרטיות.

בבית המשפט נזכרו לפתע בהנהלת בתי המשפט, שבאמת אין קשר בין הסירוב למסור את המידע לבין פרטיות, ופצחו בתירוץ חדש, הפעם זה החוק אוסר על מסירת המידע. העובדה כי החוק, ולמעשה תקנות העיון דווקא מעגנות את זכות העיון ברשימת התיקים, באופן בלתי מסויג, נענו בסגנון שהתקנות סותרות את החוק. בכל מקרה, לאחר בדיקות ממושכות שנערכו בעקבות הדיון, ולאחר שבית המשפט הוטעה על ידי הנהלת בתי המשפט להאמין שמספרי התיקים החסויים אינם מפורסמים, החליטה הנהלת בתי המשפט שאין לה התנגדות למסירת שמות השופטים ותאריכי הפתיחה והסגירה, ובית המשפט נתן פס"ד שחייב למסור את כל המידע למעט מספרי התיקים, שדחה בהתאם לבדיות שסיפרו לו אנשי הנהלת בתי המשפט.

מכאן, הדרך לקבלת המידע כבר נראתה קצרה ומגובה בפסק דין שהקצה להנהלת בתי המשפט 30 ימים למסור את המידע (הגם שמדובר במידע שמופק בלחיצת עכבר וניתן לעשות זאת תוך 30 שניות). אלא שחלפו 30 ימים, ועוד 30 והמידע, לא הגיע. כשפנה גיא זומר להנהלת בתי המשפט, ניזכרו לספר בהנהלת בתי המשפט שהם כלל לא בטוחים שהם מתכוונים להעביר את המידע ולכן הוגשה בקשה לביזיון בית משפט. בתגובה לבקשה לביזיון, הגדילו בהנהלת בתי המשפט לעשות והגיבו בכך שהם לא סבורים שאת פסק הדין של בית המשפט צריך לקיים כלשונו אלא שהם סבורים שדי לקיים את העקרונות והרעיונות שעלו בפסק הדין ולא את ההוראה האופרטיבית ולכן אין להם כל כוונה לקיים את פסק הדין.

את הגישה הזאת של הנהלת בתי המשפט, גם בית המשפט לא הבין וביקש לקבל הסבר. ההסבר לתפיסה המעוותת לא התקבל עד היום, אך במקום זאת נחתה על בית המשפט בקשה מפתיעה, לבטל את פס"ד. למה לבטל? כי התגלתה ראיה חדשה. מה הראיה החדשה? נכון, בדיוק כמו שנכתב בבקשת המידע, חלק מהתיקים הפומביים (כמו לדוגמה ערעורים פליליים) מקושרים לתיקים חסויים בנט המשפט (כמו הערכאות הדיוניות שלהם) ולכן, במקום לראות בעיה בפרסום בנט המשפט, מסתפקים בהנהלת בתי המשפט לראות בזה עילה שלא לקיים את פסק הדין.

תוך כדי הדיון, מפעילות תולעת המשפט ומעיון בתיקים מגוונים התברר שגם הטענה כי התיקים החסויים אסורים בפרסומים על פי דין לוקה בחסר. למעשה יש היקף אדיר של תיקים שאינם פומביים בנט המשפט והדבר אינו תוצר של החלטה שיפוטית או דין האוסר את פרסום התיק אלא מדיניות פנימית, שסותרת את עקרון פומביות הדיון, ואיש לא יכול לבקר אותה בשל העובדה, שמטבע הדברים, אותם חיסויים – חסויים.

אז מה היה לנו לסיכום?

  1. הנהלת בתי המשפט לא מכירה בחובה לקיים את ההוראות שבפסק הדין
  2. הנהלת בתי המשפט לא מכירה בעקרון סופיות הדיון ומבקשת לדון מחדש בפסק דין חודשים לאחר שניתן והפך לחלוט
  3. הנהלת בתי המשפט גם לא רואה צורך להטריח את עצמה ולבקש את עיכוב פסק הדין שעה שהיא מפרה אותו במודע ובכוונה
  4. הנהלת בתי המשפט מפרסמת בניגוד לחוק, לשיטתה, מידע על תיקים חסויים בנט המשפט
  5. הנהלת בתי המשפט לא מפרסמת תיקים שאין מניעה משפטית מפרסומם

בקרוב, דיון בבקשת ביזיון בית המשפט ובבקשה לביטול פסק דין בקרוב

לאייטם מאתר וואלה

לתיק באתר תולעת המשפט

לעיקר מסמכי התיק:

העתירה

כתב תשובה

פסק דין

בקשה לביזיון

תגובה לביזיון

בקשה לביטול פס"ד

תגובה לבקשה לביטול פס"ד

קטגוריות
בקשת מידע בריאות חדשות חופש מידע מידע שנמסר עתירת חופש מידע

נתוני הקורונה שמשרד הבריאות מתעקש להסתיר

משרד הבריאות מנהל את נתוני הקורונה בצורה חובבנית באופן קיצוני, אינו מתעד מידע אלמנטרי ובחלק מהמקרים מוחק ודורס מידע קריטי. בנוסף, במקום לפתח ערוצי הנגשה אחידים וברורים, מפרסם משרד הבריאות את המידע בשלל פלטפורמות מקבילות, בכל אחת סוג אחר של מידע. אחת המחלות הגדולות היא טלגרם של יחצ"ן משרד הבריאות, שם מתפרסם באופן בלעדי מידע וטבלאות נתונים. לצד כאוס המידע והממשק שבין משרד הבריאות לציבור, משרד הבריאות נעזר בשני גופים חיצונים, האחד מרכז הידע והמידע לקורונה שמופעל ע"י אגף המודיעין בצה"ל והשני מכון גרטנר, מכון פרטי לחלוטין שעד לאחרונה הועסקה בו סיגל סדצקי מי שכיהנה במשך מרבית החודשים הראשונים לקורונה כראש שירותי בריאות הציבור. לסיום, יש לציין כי משרד הבריאות מפרסם לא פעם נתונים כוזבים ומטעים, נתונים שאין כמעט שום דרך לבקר או לבדוק בשל הבלעדיות שמחזיק משרד הבריאות בפרסום שלהם ושל המידע הגולמי מהם הם מורכבים.

בעקבות כל זאת, הוגשה באפריל 2020 בקשת מידע למשרד הבריאות ועיקרה:

  1. רשימת המאומתים לנגיף הקורונה בפירוט נרחב הכולל את תאריך ההדבקה המשוער, תאריך הבדיקה, הנשא ממנו נדבק, מקום המגורים ומקום ההדבקה המשוער ועוד.
  2. הנחיות משרד הבריאות הנוגעות לפרסום מידע על הקורונה תוך דגש על הנחיות המונעות את פרסום המידע.
  3. מכלול המידע שהועבר למרכז הידע והמידע לקורונה ולמכון גרטנר.

זה לקח בערך חצי שנה, ותשלום של 2,000 אגרה לצורך הגשת עתירה, ומשרד הבריאות הואיל בטובו להשיב לבקשה.

  1. כל מידע על מאומתים נדחה בטענה שזה פוגע בפרטיות או שזה פורסם. שום התייחסות עניינית לא מצאו במשרד הבריאות לתת לבקשה, שום איזון ושום דבר, כי למה לעבוד אם אפשר שלא. הערך המחקרי, חשיבות המידע, העובדה שחלקו מפורסם בימים שנוחים ומתאימים ליחצ"ן משרד הבריאות אך בצורה לא מסודרת, רציפה ועניינית לא מעניינת את משרד הבריאות.
  2. הנחיות יפורסמו יום אחד, אך איש אינו יודע ולשיטת משרד הבריאות גם לא צריך לדעת, מתי. ייתכן בשנה הקרובה, ייתכן בגלגול הבא.
  3. המידע לא מועבר למרכז הידע והמידע לקורונה ולמכון גרטנר אלא שהם פשוט מקבלים גישה ישירות למאגרי המידע של משרד הבריאות, למאגרים שעברו התממה (כלומר אינם מזוהים ברמת פרט). באופן מפתיע, באותה נשימה ממש עם הגישה למאגרים מותממים, משרד הבריאות לא העביר את המידע וגם לא מצא לנכון לנמק את זה מלבד הטענה שאם יימסר המידע לאחר, הוא כן יהיה מזוהה ויפגע בפרטיות. כלומר לשיטת משרד הבריאות בתהליך הזה שבין להעביר למכון גרטנר את המידע לבין לתת לבעל המידע, הציבור, את המידע, אותו מידע ממש עובר תהליך מטאמורפוזה ממידע אנונימי ולא ניתן לזיהוי למידע מזוהה.

בשורה התחתונה הציבור נשאר בלי מידע, במשרד הבריאות חושבים שלצרכי יח"צ אין בעיה לפרסם מידע אך לצורך מחקר או ביקורת על פעילות המשרד והחלטותיו יש בעיה קשה ובלתי ניתנת לפתרון למסור או לפרסם את המידע. בנוסף, במשרד הבריאות לא מאמינים שבימים כאלה של משבר מתגלגל ואירוע דרמטי שכזה ראוי שהציבור יקבל את המידע ללא שיהוי כמצוות החוק אלא רק לאחר שתוגש עתירה, כי למה לא לבזבז לאזרחים אלפי שקלים.

לפוסט על העתירה שהוגשה

לפוסט על "המידע שהתקבל"

לעתירה נוספת שהוגשה נגד משרד הבריאות בדרישה לקבל מידע שהועבר ממכון גרטנר למשרד הבריאות, ע"י התנועה לחופש המידע וגם בה, משרד הבריאות כמובן לא מצא לנכון למסור את המידע בהתאם להוראות החוק.

לדוגמאות לתוצרים של מכון גרטנר כולל מידע שבפירוש התבקש בבקשת המידע ונדחה בטענה לפגיעה בפרטיות אך נמסר למכון גרטנר ללא כל הפרעה.

לנתוני קורונה ברמת תאי שטח של עשרות אנשים, בקושי שכונות, כפי שהגיע לידי חדשות 12, ואיש מעולם לא חשב שהם פוגעים חלילה בפרטיות

בקובץ שיצא לחדשות 12, אפשר למצוא תאי שטח מזעריים של עשרות תושבים, וגם מספרי מאומתים שכוללים מאומתים בודדים.

דוגמאות נוספות אפשר כמובן למצוא בטלגרם של יחצן משרד הבריאות, שמפרסם כל מידע שבא לו בהתאם לשיקול של מספר הצפיות, הלייקים והקשר שלו עם עיתונאים, במנותק לחלוטין משאלות של חוק ומנהל תקין ובגיבוי מלא של משרד הבריאות. להלן דוגמה לקובץ שפורסם ע"י היחצן, וכולל כמובן את מספר התושבים ביישוב (כולל שגיאה מהותית במוסד "גבעת שמש") ולצידם מספר המאומתים לקורונה, גם אם המספר נמוך מ-15 כפי שכביכול נקבע ע"י משרד הבריאות.

קטגוריות
אכיפה וביטחון אישי בקשת מידע חופש מידע

כמה אנשים ניסו להתאבד

תקופת הקורונה, המצב הכלכלי והסגר הכללי הביאו לתמורות משמעותיות ברווחה הנפשית של הציבור. לכן, ביקשנו לבדוק את נתוני ההתאבדויות של ישראל על בסיס המידע שנאסף במגד דוד אדום.

שלחנו ביום 22/7/20 בקשת מידע למגן דוד אדום וביקשנו לקבל:

  1. תאריך האירוע ובמידה ויש קושי מטעמי פרטיות, אז בהתאם לשבוע האירוע
  2. האם המקרה מוגדר כחשד להתאבדות או נקבע בוודאות כהתאבדות
  3. האם האירוע הסתיים בפציעה או במוות
  4. גיל ובמידה ויש קושי מטעמי פרטיות אז בהתאם בקבוצות גיל לפי עשורים

סך הכל מידע מאד בסיסי שנאסף בכל קריאה למד"א ובסיומו של הטיפול באירוע.

אלא שבמד"א החליטו להתפלפל ולטעון לא פחות שהמידע המבוקש נוצר ברשות ציבורית אחרת וכי מד"א אינה חוקרת את סיבות המוות.

נבהיר כי בקשה דומה הוגשה גם למשטרת ישראל, אלא שעצם העבודה שמשטרת ישראל גם כן מנהלת מאגר מקביל אינה הופכת את המידע שתועד במד"א למידע שנוצר ברשות ציבורית אחרת ואנחנו עומדים על כך שהמידע יימסר באופן בלתי תלוי משני הגופים גם יחד.

עדכון 27/8/20: אם חשבנו שאפשר לסמוך על משטרת ישראל, אז מסתבר שגם הם, פשוט לא מנהלים תיעוד של אירועי התאבדות.

קטגוריות
בקשת מידע חדשות חופש מידע ממשל ומנהל תקין

בקשת מידע למסמכים והנחיות בנוגע לתלונה לנציבות אנשים עם מוגבלות‎

בעקבות חוסר הנגישות של פרסום המידע על הקורונה, הוגשה נגד משרד הבריאות תלונה לנציבות אנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים. עיקר התלונה מתייחס להיבטים שבהם אתר הקורונה, דש בורד משרד הבריאות, אתר המגעים והטלגרם של דובר משרד הבריאות אינם ממלאים אחרי תקנות הנגישות הנוגעות לאתרי אינטרנט ובכלל זה טקסט קריא, ניגודיות הולמת וכדומה.

אלא שבנציבות טענו כי יש הנחיה כשלהי ולפיה אופן הטיפול בתלונות נגד גופי ממשלה, נעשה בצורה פנימית ללא ידוע המתלונן על ההליך. כלומר במקום שהתלונה תתברר ובסופה יעודכן המתלונן בממצאיה ויוכל להחליט כיצד לפעול בהתאם לכך, הנציבות מבררת את התלונה מול הנילון, ומסרבת למסור כל עדכון או פרטים הנוגעים לתלונה, למתלונן.

לפיכך, ובכדי להתמודד עם מצב אבסורדי זה, הוגשה בקשת מידע למשרד המשפטים לקבל את מסמכי התלונה וממצאיה כמו גם את אותה הנחייה עלומה שלא ידוע מה תוכנה, מה הבסיס המשפטי לה והאם היא בכלל תקינה.

מיותר לציין כי יש חשיבות גדולה שגופים ציבוריים יקפידו על הנגשת השירותים ובכלל זה אתרי האינרטנט שלהם, ונכונים הדברים שבעתיים לעניין אירוע לאומי דוגמת הקורונה, שחייב להיות נגיש, מובן וברור לכלל הציבור ללא יוצאים מן הכלל.

עדכון: ביום 4/8/20 נשלחה ארכה של 30 ימים למענה.