תגית: נט המשפט

מה בכלל יש בתיקי בתי המשפט

עדכון 21/8/20: בעקבות רע"א 4421-20 צרניק נ מ"י, נתניהו ואלוביץ' נקבע כי יש להתיר למערער לעיין בכלל ההחלטות (פרטים בסוף הפוסט)

לפוסטים נוספים בסדרה זו:

על פומביות הדיון

על מימוש הזכות לעיין בהחלטות

כל תיק בית המשפט נפתח בכתב טענות או בקשה. כתב טענות יכול להיות כתב תביעה (לרוב בהליך אזרחי), כתב אישום (בהליך פלילי), עתירה (בהליך מינהלי), בקשה לצו מעצר וכדומה. בהמשך, מתווספים בתיק החלטות שיפוטיות (מהוראה לצד שכנגד להגיב ועד לפסק דין), כתבי טענות ובקשות של הצד שכנגד ובמקרה שמתקיימים דיונים, גם פרוטוקולי הדיונים.

כתבי טענות ובקשות ופרוטוקולים

אלה כולם מסמכים שכברירת מחדל חשופים לצדדים לבית המשפט. העיון בהם על ידי מי שאינו צד להליך יכול להיעשות באמצעות תקנות 4 ו-5 לתקנות העיון. כלומר כל אדם יכול להגיש בקשה בתיק ולבקש לעיין במסמכים אלה (להסבר ראו אתר כל זכות). בעלי היתר עיון יכולים להיכנס לתיקים באתר נט המשפט ולעיין במסמכים אלה ללא כל סייג, ואף מבלי שהצדדים לתיק והשופט עצמו עדים או מודעים לכך (עוד על ההסדרים אפשר למצוא בפוסט על פומביות הדיון).

החלטות שיפוטיות

ההחלטות השיפוטיות כוללות 3 סוגים עיקריים, החלטות במסמך עצמאי, החלטות בפרוטוקול והחלטות בפתקית. החלטות אלה יכולות להיות פסקי דין (מנומקים ושלא) והחלטות אחרות, בסעדים שהתבקשו תוך כדי ההליך או במסגרת הוראות שנותן בית המשפט לצדדים (לדוגמה הגשת תגובה עד יום מסוים).

החלטות במסמך עצמאי

החלטות אלה הן המוכרות ביותר למי שאינו משפטן, זמינות, במאגרי מידע משפטיים מוכרים כמו נבו ותקדין מאחורי חומות תשלום וזמינות, כמובן באתר תולעת המשפט באופן חופשי ופתוח. החלטות אלה מאופיינות במסמך מלא, שתחילתו בתיאור הטכני של פרטי התיק, מיד לאחר מכן כותרת מסמך ההחלטה (החלטה, פסק דין, הכרעת דין, גזר דין וכדומה), גוף ההחלטה ובסופה חתימת השופט או השופטים שנתנו אותה.

דוגמה להחלטה בתיק נתניהו, בבקשה של עמותת התמנון לעיין בהחלטות שבפתקית

החלטות בפרוטוקול

במקרים רבים, תוך כדי הדיון או בסופו נותן בית המשפט החלטות שמתועדות במסמך הפרוטוקול. אלה יכולות להיות החלטות טכניות, הכרעות בסעדים שונים שהתבקשו במסגרת ההליך וכמובן פסקי דין מנומקים לעילא ולעילא שניתנים מיד בסוף הדיון. בהערת אגב יצוין כי הלחץ על שופטים לדון במהירות ויעילות בהחלט עשוי להיות מחולל וממריץ תופעה זו של החלטות בגוף הפרוטוקול.

העיון בפרוטקולים אלה מוסדר בתקנה 4 והעיון בהחלטות עצמן מוסדר בתקנה 2. אך הנהלת בתי המשפט מתעקשת לראות בהן מקשה אחת ולפיכך לא מפרסמת את הפרוטוקולים עצמם וגם לא את ההחלטות שניתנות במסגרת הפרוטוקולים. דוגמה לפרוטוקול ופסק דין באותו המסמך ניתן למצוא באתר מידע לעם בעת”מ 21525-07-13 גישה נ’ מתאם פעולות הממשלה בשטחים, שעיקרו עתירה בדרישה להורות ליחידת מתאם פעולות המשלה בשטחים לפרסם את הדוחות השנתיים אותם הם מחוייבים לפרסם לפי חוק חופש המידע. כמובן, שפסק דין זה על אף חשיבותו העקרונית והעקרון המשפטי שנקבע בו, אינו פומבי וזמין במקרה הזה אך ורק לצדדים (ארגון גישה – מרכז לשמירה על הזכות לנוע ופרקליטות המדינה). במקרה זה יש לציין כי ארגון גישה פרסם באופן יזום את פסק הדין באתר הארגון.

החלטות בפתקית

***עדכון: החל מסוף שנת 2020, פותח מנגנון פנימי בנט המשפט אשר ברירת המחדל בו כי כל החלטה שניתנת בפתקית, מועתקת למסמך עצמאי ומפורסמת כברירת מחדל. לפיכך החל מתקופה זו החלטות בפתקית מתפרסמות במסמכים עצמאיים, אך עדיין, מצב הפתקיות שניתנו קודם לכן נותר חסוי כברירת מחדל***

החלטות בפתקית הן כינוי להחלטות שניתנות במלבן בעל כותרת צהובה שמודפס על גבי כתב הטענות אליהן מתייחסות ההחלטות. מדובר ביישום שפותח בנט המשפט ונועד לתת מענה בעיקר לעניינים טכניים סביב בקשות שונות בהליך, מבלי לערוך ולפרסם מסמך מלא, וכאשר לרוב יש קשר ישיר בין ההחלטה לבין המסמך על גביו היא ניתנת. בפועל, החלטות שנועדו למקרי השוליים, הפכו עם הזמן מחריג לכלל, וכיום רוב מוחלט של החלטות בית המשפט בישראל ניתנות בדרך של החלטת פתקית.

בניגוד לכל היגיון, החלטות אלה, שחלקן כמובן כוללות פסקי הדין מנומקים, אינן פומביות, ויותר מכך, אף בעלי היתר עיון (עיתונאים וחוקרים לרוב) אינם יכולים לצפות בהחלטות בפתקית, גם בזמן שכל כתבי הטענות והפרוטוקולים זמינים לעיונם. במקרים רבים גם כאשר מתבקש עיון במלוא מסמכי התיק, והעיון מתאפשר באמצעות אתר נט המשפט או בעיון פיזי במזכירות בית המשפט, גם אז, לא מאפשרים לעיין בהחלטות שבפתקית.

כאמור בפוסט על פומביות הדיון, לכל אדם זכות לעיין בהחלטות בית המשפט, רק שאלה החלטות שבפועל אין כמעט שום דרך לעיין בהן, לא לפי תקנות 4 או 5 לתקנות העיון ואף לא לפי חוק חופש המידע לשיטת הנהלת בתי המשפט. בעקבות בקשה שהוגשה להנהלת בתי המשפט, על ידי גיא זומר, נשלחה תגובה מפורטת שעיקרה כי הנהלת בתי המשפט מתכוונת להמשיך ולהפר את קיפוח זכות העיון בהחלטות בפרוטוקול ולגבי החלטות בפתקית, ככלש לא יורה בית המשפט אחרת אלה יפורסמו. מועד יישום ההחלטה אינו ידוע ולא פחות מכך, לא ברור מה יהיה הבסיס לשיקול הדעת של שופטים שלא להתיר את העיון בהחלטות שבפתקית.

יש לשים לב כי ללא כל בסיס משפטי, שופטים שונים בוחרים שלא לאפשר עיון בהחלטות משפטיות לרבות מהותיות ויש חשש כי כל עוד הדבר יישאר בסמכותם ובשיקול דעתם, תמשיך זכות העיון שקבע מתקין התקין להיות חסומה בפני הציבור. דוגמה לכך אפשר למצוא בתיק ת"פ 67104-01-20 : מדינת ישראל נ' נתניהו ואח'. בית המשפט התבקש על ידי עמותת התמנון לאפשר את העיון בהחלטות בפתקית שניתנו אך דחה בקשה זו בטענה כי מדובר בהחלטות טכניות בלבד. בפועל, בין ההחלטות בפתקית שבית המשפט מסרב בתוקף להתיר בהן את העיון, יש החלטות מהותיות כמו סירוב לדחיית מועד הדיון, סירוב להעביר את מקום הדיון או סירוב לשדר קטע שצולם והוקלט מהדיון. כל אלה זמינים באופן בלעדי אך ורק ברחבי הפייסבוק, הטוויטר ומיזמי עמותת התמתנון, שכן הנהלת בתי המשפט בכלל והרכב השופטים בתיק נתניהו בפרט, סבורים שאין לאיש זכות לעיין במידע זה.

בעקבות בקשה דומה שהוגשה על ידי יוסף צרניק וסורבה על ידי הרכב השופטים בתיק נתניהו, הוגשה בקשה להגשת ערעור לבית המשפט העליון, והתיק נכון להיום עודנו מתנהל.

רע"א 4421-20 צרניק נ מ"י, נתניהו ואלוביץ'

לפוסט בנושא הערעור

עדכון: פס"ד התקבל ביום 21/8/20 וקבע כי יש להתיר למערער את העיון בכלל ההחלטות בפתקית ללא שום הבחנה בין אם מדובר בהחלטות טכניות או לא.

לפס"ד באתר האינטרנט של בית המשפט העליון

אז נתחיל בהיררכיה המשפטית שבה מעוגן עקרון פומביות הדיון ככל שאנחנו מדברים על תיקי בתי המשפט וההחלטות

לפסוטים נוספים בסדרה זו:

על סוגי ההחלטות והמסמכים

על מימוש הזכות לעיין בהחלטות

העקרון והזכות

מעל כולם, חוק יסוד: השפיטה, וליתר דיוק סעיף 3 לחוק שקובע את עקרון פומביות הדין

בית משפט ידון בפומבי, זולת אם נקבע אחרת בחוק או אם בית המשפט הורה אחרת לפי חוק.

תחתיו חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ״ד–1984 ובפרט סעיף 68 לגבי הפומבי וסעיף 70 לגבי מה שאינו פומבי, סעיפים אלה קובעים הוראות מפורשות מה פומבי ומה חסוי.

תחת אלה, תקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס״ג–2003 שמגדירות את ההסדרים השונים הנוגעים לזכות של אדם לעיין בהליכים המשפטיים.

זכות מקבילה היא הזכות למידע הציבורי לפי חוק חופש המידע, התשנ״ח–1998 . אלא שבזכות זו יש חסם מסוים והוא הגדרת הרשות הציבורית ככזו המסוייגת ממידע מתוך הליך משפטי (סעיף 2(5)). יחד עם זאת, בית המשפט המחוזי בירושלים בשתי פסיקות בעתירות חופש מידע נגד משרד המשפטים (המחלקה לחקירת שוטרים) ביטל את החלטת הרשות והורה למסור את כתבי האישום שהתבקשו על פי חופש המידע (עת"מ 17719-10-15 : גלידר נ' המחלקה לחקירת שוטרים ו- עת"מ 38870-10-16 : איגור נ' הממונה על חופש המידע , משרד המשפטים). על רקע פסיקות אלה, אף פורסמה טיוטה לתיקון תקנות העיון שנועדה לעגן ולהבהיר את היחס בין תקנות העיון לבין חופש המידע, באמצעות תיקון תקנה 7 (שמירת דינים) כך שיובהר כי מי שחפץ לעיין במידע מתוך תיק בית המשפט, ככל שהוא נוצר ע"י רשות ציבורית, יוכל לעשות זאת לפי תקנות העיון או לפי חופש המידע, לשיקולו.

על ההסדרים שנקבעו

תקנות העיון למעשה קבעו 4 הסדרים שונים, שנקבעו בתקנות 2 עד 5, מתוכם הנהלת בתי המשפט מוכנה להכיר רק ב-3 בלבד כפי שיתואר בהמשך.

תקנה 2

תקנה 2 היא התקנה החשובה ביותר היא מגדירה את זכות העיון של כל אדם באשר הוא אדם. זכות זו אינה מוכרת ע"י הנהלת בתי המשפט והנהלת בתי המשפט עומדת על העקרון שלא לקיים ולא לאפשר שום מימוש של זכות זו. הזכות בפועל כוללת שני סוגי מידע. תקנה 2(א) מתייחסת לרשימת המשפטים שמנוהלים בישראל. להבדיל מהאסיר X, מתקין התקנות ביקש שלא יהיה דבר כזה תיק חסוי, ולכל אדם תהיה הזכות לדעת איזה תיקים מתנהלים בישראל. תקנה 2(ב) מתייחסת להחלטות השיפוטיות שניתנו בתיקים, וכאן מתקין התקנות ביקש כמובן לסייג את הזכות לאותן החלטות שלא נאסרו בפרסום. כך לדוגמה אם יש תיק בדלתיים סגורות, זכות עיון בעצם קיומו של התיק, אך לא בהחלטות. כאמור, הנהלת בתי המשפט לא מכירה בזכות זו ולשיטתה לא קיימת זכות עיון בהחלטות שלא נאסרו לפרסום ולא קיימת זכות עיון ברשימת המשפטים (לרבות משפטים שכלל לא נאסרו בפרסום אלא סתם הוחלט לחסות אותם מחשש שיזלוג בהם מידע מתוך מסמכי בית המשפט).

אם מישהו תהה כיצד ממשים את זכות העיון שבתקנה 2, אז בית המשפט העליון במסגרת בג"ץ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ. שר המשפטים (08.10.2009) ביקש לעשות סדר וקבע מפורשות בסעיף 6 לפסק הדין

_{זכות העיון של מי שאינו צד להליך או זכות העיון לציבור הרחב קבועה בתקנות 2 ו-4 לתקנות העיון. תקנות 2 ו-4 מפרטות את זכות העיון של הציבור הרחב במידע הקיים בבתי המשפט. תקנה 2(א) קובעת את הזכות לעיין ברשימת המשפטים, כדי שיוכל אדם לדעת מתי מתקיים משפט אשר יש לו עניין בו. וכך קובעת התקנה:}

_{"2. (א) כל אדם רשאי לעיין ברשימת המשפטים שבמזכירות בית המשפט."}

_{תקנה 2(ב) מרחיבה את זכות העיון של הציבור ללא כל צורך בהגשת בקשה לבית המשפט, אולם זאת רק לגבי החלטות של בית המשפט, ורק לגבי אלה שאינן אסורות לפרסום על פי דין. התקנה קובעת כך:}

_{"2. (ב) כל אדם רשאי לעיין בהחלטות שאינן אסורות לפרסום על פי דין."}

_{חלוף הזמן הביא עימו גם שינוי מהותי בכל הנוגע לפרסום פסקי דין והחלטות של בתי המשפט כמו גם לנגישות אליהם, וכיום מתפרסמים רוב פסקי הדין וההחלטות של בתי המשפט השונים באתר האינטרנט של הרשות השופטת, כך שהם פתוחים לעיונו של כל אדם באופן שוטף, בכפוף}

כאמור בסיפא לסעיף 6 לפסק הדין, כבר אז היה ברור שההתפתחות הטכנולוגית הייתה אמורה לקדם את מימוש זכות העיון שבתקנה 2, אך באותה נשימה טעה בית המשפט לחשוב שבאותם ימים רוב פסקי הדין והחלטות בית המשפט מתפרסמים. האמת היא שחלק קטן מאד מפסקי הדין והחלטות בית המשפט מתפרסמים, ולמעשה מאז ועד היום, מחצית התיקים בישראל מסתיימים בלי שפורסמה אפילו החלטה אחת, וגם במקרים שבהם מתפרסמות אי אלו החלטות, מדובר על פי רוב באחוז קטן מכלל ההחלטות בתיק.

תקנה 3

תקנה 3 מסדירה את זכות העיון של הצדדים לתיק, כאשר היא נכתבה עדיין לא הוקם אתר נט המשפט, ולפיכך היה צורך לפנות לבית המשפט ולבקש לעיין, עיון של ממש. מאז הוקם אתר נט המשפט, וכיום באמצעות הזדהות ממשלתית או ברכישה של כרטיס חכם מתאים, כל אדם יכול לעיין בתיקיו ובמסמכים שבהם באופן מקוון.

תקנה 4

תקנה 4 בדומה לתקנה 2 מתייחסת לכל אדם, ומאפשרת להגיש בקשה בתיק עצמו לעיון בתיק. בקשה זו נעשת באמצעות טופס מתאים ובמקרים מסוימים כרוכה באגרת בקשה. בקשות אלה כפופות לשיקול הדעת השיפוטי וכרוכה באיזון שבין האינטרסים השונים של המבקש והצדדים בתיק. לפיכך, לרוב, בקשה כזו תועבר לתגובת הצדדים ובהתאם לתגובתם ישקול בית המשפט להתיר את העיון. יצוין כי פסיקה נרחבת הרחיבה את זכות העיון לפי תקנה 4 וקבעה כי ברירת המחדל של ההכרעה בבקשות אלה צריך להיות התרת העיון ועיקר הנטל מוטל על הצדדים ככל שאלה מבקשים להתנגד להתרת העיון.

תקנה 5

תקנה 5 עניינה היתר לעיון כללי והיא מיועדת למי שאינו צד בתיק אך שיש לו עניין תכוף בעיון בתיקים. מדובר על פי רוב בעיתונאים בתחום המשפטי ובאנשי גופים ציבוריים וגופי מחקר שמבקשים לעיין באופן קבוע בתיקים.

את רשימת בעלי ההיתרים נכון לפברואר 2018 ניתן למצוא באתר מידע לעם

ובמה בכל זאת אפשר לעיין?

אז זכות העיון שהוגדרה בסעיף 2, ממומשת בחלקה באמצעות אתר נט המשפט, כפי שגם תואר בבג"ץ האגודה נ' שר המשפטים שתואר מעלה. כלומר באתר נט המשפט לכאורה מצויים כל תיקי בית המשפט ובהזנת מספר תיק ניתן לצפות בפרטי התיק ובתוכו גם בהחלטות שלא נאסרו לפרסום. בפועל, המציאות מלמדת כי היקף אדיר של תיקים אינם זמינים בנט המשפט ללא כל הסבר, והנהלת בתי המשפט עומדת על כך שאלה לא יפורסמו בשום דרך וצורה ולא יימסרו, לא באפיק של חופש המידע ולא באפיק של תקנות העיון. כך גם לגבי החלטות, מצד אחד ישנן הנחיות סודיות המורות למזכירות בית המשפט שלא להתיר את העיון בהחלטות כמצוות תקנות העיון, ומצד שני, הנהלת בתי המשפט מסרבת לאפשר קבלת המידע מהחלטות בית המשפט באפיק של חופש המידע בטענה שהחוק לא חל על מידע זה, חרף פסיקת בית המשפט המחוזי בירושלים.

בהקשר זה ראוי לשים לב, כי בית המשפט המחוזי בירושלים הבהיר את הקושי במסירת מידע מתוך כתבי האישום שהתבקשו, ולצד זאת יש לזכור כי יישום חופש המידע על מידע זה מייצר עקיפה של סמכות בית המשפט לנהל ולשלוט בגישה למידע המתנהל בתיק, כפי שניתנה בידיו במסגרת תקנות העיון. אלא שדווקא מסירת החלטות בית המשפט, לא מעורר כל מתח שכזה, מטבעם הם לא כוללים מידע רגיש באופן חריג ויותר מכך, ממילא אלה לא מצויים בסמכות של בית המשפט להחליט האם למסור את המידע או לאו. ממילא מחוייבים עובדי הנהלת בתי המשפט לאפשר את העיון ולפיכך אין כל מתח בין ההסדרים ואין כל חשש לעקיפת סמכות שניתנה בידי בית המשפט או כל גורם אחר.

לעניין היקף התיקים החסויים מדובר כ-100 אלף תיקים מדי שנה שאינם זמינים בנט המשפט, חלק לא מבוטל מהם, ללא כל החלטה שיפוטית, חלקם בעקבות החלטה נקודתית לחסות דיון , פרוטוקול או מסמך, חלקם בעקבות החלטה זמנית לחיסוי. מיותר לציין כי בזמן הזה היקף לא מבוטל של תיקים שחלק מהפרטים בהם אסורים בפרסום על פי דין, והנהלת בתי המשפט דווקא מותירה אותם פתוחים ונגישים באתר נט המשפט. לעניין היקף ההחלטות, אז בדיקה שבוצעה על מעל ל-5 מיליון תיקים באתר נט המשפט, שהדיון בהם הסתיים (מתוך התיקים הלא חסויים), מגלה כי במחצית מהתיקים לא פורסם אף מסמך פומבי. מתוך אלה שיש בהם מסמך פומבי, במרבית המקרים רוב ההחלטות אינן פומביות.

לעיון בדש-בורד התיקים הפומביים

יצוין כי המונח תיק פומבי בדש בורד מתייחס לתיק שבו יש לפחות החלטה אחת פומבית, אך בפועל, היקף התיקים שבהם יש החלטות שאינן פומביות ככל הנראה מתקרב ל-100% מהתיקים, ויש מעט מאד תיקים בישראל שבהם כל ההחלטות פומביות.