טור של כתב גלובס, אבישי גרינצייג, על הפער האדיר שבין הטרמינולוגיה הפלצנית על שקיפות, לבין הפרקטיקה.
להלן קטעים מהטור
על השיהוי האינפנטילי בפרסום החלטות
חרף קביעת חוק יסוד השפיטה כי בית המשפט ידון בפומבי, הנהלת בתי המשפט הטילה מגבלות ביחס לזכות הציבור להיחשף להליכים בנט המשפט… אולם הנהלת בתי המשפט החליטה כי ההחלטות ופסקי הדין יהיו חסויים עבור מי שאיננו צד להליך במשך 72 שעות. מה הנימוק? שהצדדים להליך לא ישמעו על החלטת השופט מהתקשורת. במציאות ימינו, זו בדיחה. הצדדים להליך מחוברים למערכת באמצעות אפליקציה, ומקבלים "פוש" כשמתקבלת החלטה חדשה.
על העובדה כי לצורך סרסור בגישה למסמכים, לא פעם הנהלת בתי המשפט לא רואה צורך במגבלה שהיא רואה לנכון להטיל על הציבור והעיתונאים
למרבה האבסורד, העיתונאים לא יכולים לקרוא את ההחלטות ופסקי הדין בתוך שלושה ימים, אך לעיתים לא נדירות אלה מתפרסמים עוד קודם לכן במאגרים המשפטיים הפומביים של "נבו". אז העיתונאי לא יכול לקרוא את ההחלטה אבל היא כן יכולה להיות נגישה לכל במאגר מסחרי פומבי? לך תבין.
נציין בהקשר הזה כי פנינו להנהלת בתי המשפט ודרשנו כי הגישה למסמכים תעשה בצורה שיווינית בין הציבור הרחב וסרסרי המידע. לצערנו הנהלת בתי המשפט כהרגלה בחרה להציג מצג שקרי ולטעון כי אין כל הבחנה בגישה למידע.
בהמשך מתייחס גרינצייג גם לדוח ועדת אנגלרד המבושש לבוא, שעניינו פרסום מידע משפטי.
ומשיהוי לשיהוי – לפני שנה פרסמתי על התנהלות הוועדה בראשות שופט בית המשפט העליון בדימוס יצחק אנגלרד. ב־28 בדצמבר 2010 הורה שר המשפטים דאז, יעקב נאמן ז"ל, על הקמת "הוועדה לבחינת שאלות הנוגעות לפרטים מזהים בפסקי דין ובהחלטות של בתי המשפט ולעיון בתיקי בית המשפט". בכתב המינוי נכתב כי "על הוועדה להגיש מסקנותיה והמלצותיה בתוך 90 יום". באוגוסט 2021 פרסמתי כי הוועדה טרם סיימה את עבודתה, למרות שהיא בחריגה של 3,800 ימים. לכתבה ההיא הגיבה הוועדה כי "במהלך עבודת הוועדה נשכרו שירותיו של משרד עורכי דין חיצוני לצורך כתיבת טיוטת הדוח. נוכח היעדר תקציב מדינה ומשבר הקורונה לא ניתן היה לאשר את הארכת ההתקשרות ומכאן העיכוב בפרסום הדוח. עם אישור תקציב ניתן יהיה להשלים את כתיבת טיוטת הדוח".
