קטגוריות
דוח שנתי חדשות חופש מידע מידע שנמסר ממשל ומנהל תקין עדכונים במרחב עתירה עתירת חופש מידע

מהקורונה ועד לפיסטוק: משרד רה"מ לא מוכן שתדעו את האמת

כל מי שפועל למען שקיפות שלטונית יודע: ממשרד ראש הממשלה כמעט בלתי אפשרי לחלץ מידע, אפילו כשהוא שייך לציבור ● לא על ניהול משבר הקורונה, לא על מכירת מטוסי ה-F35 לאמירויות, לא על הנגשת מערת המכפלה ● מי שמתעקש ייאלץ לנהל מערכה משפטית נגד המשרד ● גם אם ינצח – את הקנס כולנו נשלם ● סקירה רחבה של האפלה במשרד מספר 1

סדרה של עדויות שהביאו מערכת שקוף על פעילות חופש המידע במשרד ראש הממשלה, כשהמילה פעילות היא בהחלט קצת מוערכת יתר יחסית להתעלמות ממושכת ואין מענה כשיטה ותפיסת עולם. האמביציה היחידה במשרד רה"מ בהקשרים של חופש מידע, זה לטעון נגד מסירת מידע, שלרוב אלה נזכרים בכלל שהם מתנגדים למסור מידע, רק אחרי שמוגשת עתירה שמחייבת אותם לתת החלטה.

בין היתר סייענו לכתבה באמצעות ניסיוננו מול משרד רה"מ. אפשר למצוא שם עתירה כדי שמשרד רה"מ יואיל בטובו להודיע שאין לו כוונה לפרסם את הדוח השנתי לשנת 2018, עליה שילמנו כולנו 3,500 ש"ח (https://tl8.me/219-01-20). אחרי הגיעה עתירה על כך שמשרד רה"מ לא חושב שצריך לפרסם את הדוח השנתי, עליה שילמנו כולנו עוד 12,000 ש"ח (https://tl8.me/17657-03-20). כמובן מאז הוגשה עתירה נוספת, שעדיין מתנהלת, ובה משרד רה"מ מתבקש לפרסם הסכמים למתן שירות לציבור, דוחות התקשרויות ותשובות לבקשות מידע (https://tl8.me/18843-11-20).

לכתבה המלאה

קטגוריות
בקשת מידע בריאות חדשות חופש מידע מידע שנמסר עתירת חופש מידע

נתוני הקורונה שמשרד הבריאות מתעקש להסתיר

משרד הבריאות מנהל את נתוני הקורונה בצורה חובבנית באופן קיצוני, אינו מתעד מידע אלמנטרי ובחלק מהמקרים מוחק ודורס מידע קריטי. בנוסף, במקום לפתח ערוצי הנגשה אחידים וברורים, מפרסם משרד הבריאות את המידע בשלל פלטפורמות מקבילות, בכל אחת סוג אחר של מידע. אחת המחלות הגדולות היא טלגרם של יחצ"ן משרד הבריאות, שם מתפרסם באופן בלעדי מידע וטבלאות נתונים. לצד כאוס המידע והממשק שבין משרד הבריאות לציבור, משרד הבריאות נעזר בשני גופים חיצונים, האחד מרכז הידע והמידע לקורונה שמופעל ע"י אגף המודיעין בצה"ל והשני מכון גרטנר, מכון פרטי לחלוטין שעד לאחרונה הועסקה בו סיגל סדצקי מי שכיהנה במשך מרבית החודשים הראשונים לקורונה כראש שירותי בריאות הציבור. לסיום, יש לציין כי משרד הבריאות מפרסם לא פעם נתונים כוזבים ומטעים, נתונים שאין כמעט שום דרך לבקר או לבדוק בשל הבלעדיות שמחזיק משרד הבריאות בפרסום שלהם ושל המידע הגולמי מהם הם מורכבים.

בעקבות כל זאת, הוגשה באפריל 2020 בקשת מידע למשרד הבריאות ועיקרה:

  1. רשימת המאומתים לנגיף הקורונה בפירוט נרחב הכולל את תאריך ההדבקה המשוער, תאריך הבדיקה, הנשא ממנו נדבק, מקום המגורים ומקום ההדבקה המשוער ועוד.
  2. הנחיות משרד הבריאות הנוגעות לפרסום מידע על הקורונה תוך דגש על הנחיות המונעות את פרסום המידע.
  3. מכלול המידע שהועבר למרכז הידע והמידע לקורונה ולמכון גרטנר.

זה לקח בערך חצי שנה, ותשלום של 2,000 אגרה לצורך הגשת עתירה, ומשרד הבריאות הואיל בטובו להשיב לבקשה.

  1. כל מידע על מאומתים נדחה בטענה שזה פוגע בפרטיות או שזה פורסם. שום התייחסות עניינית לא מצאו במשרד הבריאות לתת לבקשה, שום איזון ושום דבר, כי למה לעבוד אם אפשר שלא. הערך המחקרי, חשיבות המידע, העובדה שחלקו מפורסם בימים שנוחים ומתאימים ליחצ"ן משרד הבריאות אך בצורה לא מסודרת, רציפה ועניינית לא מעניינת את משרד הבריאות.
  2. הנחיות יפורסמו יום אחד, אך איש אינו יודע ולשיטת משרד הבריאות גם לא צריך לדעת, מתי. ייתכן בשנה הקרובה, ייתכן בגלגול הבא.
  3. המידע לא מועבר למרכז הידע והמידע לקורונה ולמכון גרטנר אלא שהם פשוט מקבלים גישה ישירות למאגרי המידע של משרד הבריאות, למאגרים שעברו התממה (כלומר אינם מזוהים ברמת פרט). באופן מפתיע, באותה נשימה ממש עם הגישה למאגרים מותממים, משרד הבריאות לא העביר את המידע וגם לא מצא לנכון לנמק את זה מלבד הטענה שאם יימסר המידע לאחר, הוא כן יהיה מזוהה ויפגע בפרטיות. כלומר לשיטת משרד הבריאות בתהליך הזה שבין להעביר למכון גרטנר את המידע לבין לתת לבעל המידע, הציבור, את המידע, אותו מידע ממש עובר תהליך מטאמורפוזה ממידע אנונימי ולא ניתן לזיהוי למידע מזוהה.

בשורה התחתונה הציבור נשאר בלי מידע, במשרד הבריאות חושבים שלצרכי יח"צ אין בעיה לפרסם מידע אך לצורך מחקר או ביקורת על פעילות המשרד והחלטותיו יש בעיה קשה ובלתי ניתנת לפתרון למסור או לפרסם את המידע. בנוסף, במשרד הבריאות לא מאמינים שבימים כאלה של משבר מתגלגל ואירוע דרמטי שכזה ראוי שהציבור יקבל את המידע ללא שיהוי כמצוות החוק אלא רק לאחר שתוגש עתירה, כי למה לא לבזבז לאזרחים אלפי שקלים.

לפוסט על העתירה שהוגשה

לפוסט על "המידע שהתקבל"

לעתירה נוספת שהוגשה נגד משרד הבריאות בדרישה לקבל מידע שהועבר ממכון גרטנר למשרד הבריאות, ע"י התנועה לחופש המידע וגם בה, משרד הבריאות כמובן לא מצא לנכון למסור את המידע בהתאם להוראות החוק.

לדוגמאות לתוצרים של מכון גרטנר כולל מידע שבפירוש התבקש בבקשת המידע ונדחה בטענה לפגיעה בפרטיות אך נמסר למכון גרטנר ללא כל הפרעה.

לנתוני קורונה ברמת תאי שטח של עשרות אנשים, בקושי שכונות, כפי שהגיע לידי חדשות 12, ואיש מעולם לא חשב שהם פוגעים חלילה בפרטיות

בקובץ שיצא לחדשות 12, אפשר למצוא תאי שטח מזעריים של עשרות תושבים, וגם מספרי מאומתים שכוללים מאומתים בודדים.

דוגמאות נוספות אפשר כמובן למצוא בטלגרם של יחצן משרד הבריאות, שמפרסם כל מידע שבא לו בהתאם לשיקול של מספר הצפיות, הלייקים והקשר שלו עם עיתונאים, במנותק לחלוטין משאלות של חוק ומנהל תקין ובגיבוי מלא של משרד הבריאות. להלן דוגמה לקובץ שפורסם ע"י היחצן, וכולל כמובן את מספר התושבים ביישוב (כולל שגיאה מהותית במוסד "גבעת שמש") ולצידם מספר המאומתים לקורונה, גם אם המספר נמוך מ-15 כפי שכביכול נקבע ע"י משרד הבריאות.

קטגוריות
חדשות חופש מידע ממשל ומנהל תקין משפט עתירה

הנחיות הפרקליטות הנסתרות

סעיף 6 לחוק חופש המידע קבע כי

רשות ציבורית תעמיד לעיון הציבור את ההנחיות המינהליות הכתובות שעל פיהן היא פועלת ושיש להן נגיעה או חשיבות לציבור

לעיון בסעיף 6 לחוק

אלא שלפרקליטות הגדרה מאד ייחודית להוראת החוק הברורה והיא כוללת הבחנה טכנית שבין הנחיות עליהן חתום פרקליט המדינה באופן אישי לבין יתר ההנחיות שבפרקליטות המדינה, על הפורמטים השונים והכותרות שנבחרו להן. לפיכך בעוד שהפרקליטות מכירה בחובת הפרסום ככל שזה נוגע להנחיות פרקליט המדינה, היא כופרת בחובה זו לגבי כל יתר ההנחיות ואינה מפרסמת אותן. כיצד אנו יודעים שיש הנחיות רבות ונוספות? פשוט בגלל שבהליכים משפטיים רבים, נחשפות אותן הנחיות, הפרקליטות מודה שהיא פועלת על פי הנחיות שונות ובמקרים לא מעטים, בהליכים פליליים שונים, עמדה ההגנה על קבלת הנחיות הנוגעות לפעליות גופי האכיפה והתביעה בהליך.

דוגמה טובה למקרה זה היה במסגרת תפ"ח 24139-09-17 : מדינת ישראל נ' גולובקו(עציר) ואח', שעיקרו תיק פשע חמור בעבירה של רצח, כאשר בוצע דיבוב כנגד מי שבאותו זמן שהו במתקן כליאה ללא קשר לתיק שבו בוצע הדיבוב. במסגרת ניהול התיק הוציאה פרקליטות המדינה תעודת חיסיון על הנחייה בעניין פעולת דיבוב של חשוד במסגרת חקירה סמויה (להנחייה). ההגנה הגישה עתירה להסרת תעודת החיסיון לפי פקודת הראיות ובית המשפט קיבל את העתירה והורה למסור את ההנחיה להגנה. בעקבות כך, ביקשה הפרקליטות למחוק את כתב האישום, וערערה לעליון כנגד ההחלטה להסיר את תעודת החיסיון (ע"פ 7984/18 מדינת ישראל נ. פלוני). בית המשפט העליון דחה את הערעור וקבע שיש למסור את ההנחיה לסניגורים, אלא שאפילו בשלב זה, התעקשה פרקליטות המדינה לאסור את פרסום ההנחיה שממילא כבר הועברה לסניגורים. עניין זה חזר לדיון בפני בית המשפט המחוזי והאחרון התיר גם את פרסום ההנחיה.

במסגרת מחיקת האישום והגשת הערעור לעליון, נתנו הרכב השופטים במחוזי הכרעת דין בתיק ולהלן ציטוט מתוך פס"ד לעניין הרצון של פרקליטות המדינה להסתיר את ההנחיה.


צר לי, אך מבקש אני להביע תמיהה על החלטה זו של הפרקליטות, שמשמעותה היא כי מוטב שיזוכו שני נאשמים, שלדעת הפרקליטות קיימות די ראיות להרשיע כל אחד מהם בעבירת רצח, מאשר שתתגלה הנחיה נורמטיבית חשובה של פרקליט המדינה, בנושא הפעלתם של מדובבים בחקירות משטרה בטרם העמדת הנחקרים על זכויותיהם.

נער הייתי, גם זקנתי, ואף למדתי – שלעיתים נישא לשווא שמו של השיקול הביטחוני (ביטחון הציבור או ביטחון המדינה). במקרים כאלה – יש למחות על כך!

"עוד חוזר הניגון שזנחת לשווא" – לפני כ-66 שנה יצא נתן אלתרמן בחריפות, בטור השביעי, כנגד דרישת חיסיון שעלתה בהליך משפטי שהתנהל באותם ימים:

                     …וראינו מחזה לא שכיח,

                     זכרו לא בִּן-לילה יָסוּף –

                     בהיות המשפט ראש מטיח

                     בחומה העוטה כשוף.

                     כי סוד מתנשא מארבעת רוחות,

                     סוד מִשְּׁמֹעַ וסוד מִדַּבֵּר וּמֵרְאוֹת,

                     ואין לאָמרו בדלתים פתוחות

                     ואין לאָמרו בדלתים סגורות.

                     ואין ללחשו באזני השופט

                     ואין לבטאו בשפתי העדים…

("לַחַש סוֹד", הטור השביעי כרך רביעי, עריכה וביאורים: דבורה גילולה, הקיבוץ המאוחד, תשע"ד (9.1.1953), עמ' 100, 102.

שיר חשוב זה – שמומלץ לקוראו בשלמות – נכתב בתגובה לכך שהפרקליטות (הצבאית) ביקשה להגן על דרישה פיקודית כי עד לא יענה על שאלה אלמנטרית שנשאל בבית המשפט, משום שהמענה לה הוא בגדר "סוד צבאי". המשורר סבר שאותו סוד נטען הוא "קְצָת מֻפְרָךְ וּמְגֻחָךְ", וכי היענות לדרישת החיסיון תפגע קשות במשפט ובצדק ("אך סרוב משפטי שכזה הוא חרב/ מונפה על שלומם של חברה ומדינה"). כמה נאו דבריו של "נתן החכם", וכמה מתאימים הם גם להליך המשפטי דנן.

לא למותר יהיה להביא כאן גם את הבית שבו בחר המשורר לסיים את שירו, כפי שהופיע במקור (ראו הערות וביאורים, שם, בעמ' 354):

                      וביחוד סוד כזה. שמירתו ביודעים

                      האם אין בה

                      גם קצת

                      מבזיון בית-הדין?

למרבית הצער, דברים אלה משקפים את תחושותיי.

לסיום דבריי, ולא בשוליהם, מוכן אני, במלוא האחריות, ללכת כברת דרך נוספת, ולומר שלא זו בלבד שאין מקום לדעתי להעדיף על פני הגנת הנאשמים את חיסיון הנחייתו הנידונה של פרקליט המדינה – שרק היא העיקר כאן – אלא שראוי הדבר לדעתי שהנחיה נורמטיבית זו תהיה גלויה ולא סודית, וזאת ללא כל קשר להליך המסוים שבפנינו. הדיון בשאלה העקרונית באלו תנאים ומגבלות ניתן לפגוע, במדינה דמוקרטית ויהודית, בזכויות יסוד של נחקרים במהלך הפעלתם של מדובבים בחקירה – חייב לדעתי להיות גלוי וידוע.


הנחייה זו בניגוד לחוק לא פורסמה, ואף כשהתבקשה במסגרת בקשת חופש מידע מפרקליטות המדינה, בחרה פרקליטות המדינה לשקר ולטעון שההנחיה הינה חלק מתיק בדלתיים סגורות ולפיכך חל איסור על מסירתה במסגרת בקשת חופש מידע. כחלק מאותה תפיסה שהתיק מנוהל בדלתיים סגורות, טרחה הנהלת בתי המשפט גם היא לחסות את התיק באתר נט המשפט, לרבות אותה הכרעת דין מהדהדת הכוללת ביקורת קשה נגד פרקליטות המדינה. בעקבות זאת, פנה גיא זומר להנהלת בתי המשפט ודרש כי יפתחו את התיק באתר נט המשפט, שכן התיק אינו בדלתיים סגורות, הדבר הובא לעיונו של בית המשפט וזה נתן החלטה ביום 10/12/19 והבהיר כי התיק הוא תיק בדלתיים פתוחות ככל תיק:

היה אפשר לחשוב שבכך תבוא הפרשה מול הנהלת בתי המשפט אל סופה, אך לא. במסגרת התיק נוהלה כאמור עתירה להסרת תעודת החיסיון, עתירה שהדיונים בה נוהלו בדלתיים סגורות מכורח פקודת הראיות. אלא שבעקבות הדרישה לפתוח את התיק, הוחלט בהנהלת בתי המשפט לפרסם היקף חסר תקדים של מסמכים בתיק, לרבות פרוטוקולים חסויים. בעקבות פנייה נוספת להנהלת בתי המשפט, הוחלט לפעול לתיקון המצב בדרך של סגירת החומרים החסויים, אלא שעל הדרך הוחלט בהנהלת בתי המשפט שהכרעת הדין כאמור גם היא תהיה חסויה. בעקבות זאת, שוב נאלץ גיא זומר לפנות, הפעם כבקשה בתיק עצמו, ודרש כי הכרעת הדין והחלטת בית המשפט כי התיק מתנהל בדלתיים פתוחות יפורסמו באתר נט המשפט. בית המשפט קיבל את הבקשה, והורה על פרסום ההחלטות וזה אכן המצב כיום (אף שהנהלת בתי המשפט מתעקשת שלא לתקן את רישום התאריך השגוי על ההחלטות).

אלא שמקרה זה של הנחיית המדובבים, היה בסך הכל דוגמה לפרקטיקה מקובלת בפרקליטות המדינה, של התווית מדיניות הפרקליטות עצמה וגופי אכיפה, חקירה ותביעה אחרים, באמצעות הנחיות של ממש, תוך הפרה בוטה של חובת פרסום ההנחיות. בעקבות זאת הוגשה בקשה לקבל את רשימת ההנחיות שלא פורסמו ובהמשך גם בקשה מפורשת לקבל את העתק ההנחיות והעילות נגד פרסום הנחיות ככל שיש כאלה. על הבקשה השנייה לא מצאו לנכון בפרקליטות המדינה להשיב, ובעקבות כך הגישו התנועה לחופש המידע, יחד עם גיא זומר, עתירה נגד משרד המשפטים (עת"מ 26946-04-20 : התנועה לחופש המידע (ע"ר) ואח' נ' משרד המשפטים, כתב העתירה מצורף לתיק ומפורסם באתר תולעת המשפט).

עוד על הנחיית המדובבים שבית המשפט הורה על חשיפתה

קטגוריות
ממשל ומנהל תקין משפט עדכונים במרחב

על האיזון בין חופש המידע ופרטיות

בעקבות הכרעת בית המשפט העליון כי על משרד ראש הממשלה למסור לרביב דרוקר את רשימת השיחות שקיים עם אדלסון ורגב, הגיש נתניהו בקשה לבית המשפט העליון לקיום דיון נוסף, תיאורטי בלבד (שכן המידע ממילא כבר נמסר). הדרמה הגדולה לא הגיעה דווקא מנתניהו אלא מפרקליטות המדינה שביקשו להנחיל עמדה חדשה שסתרה את הפרקטיקה שנהגו בה 20 שנים בחופש מידע. אם עד כה, כמו יתר הסייגים בחוק חופש המידע, תמיד נערך איזון, הרי שלשיטת פרקליטות המדינה, לפתע, הוחלט כי בנושא הפרטיות לא יהיה איזון וכל בקשה שתעורר מתח שכזה, תענה בסירוב שאותו ניתן יהיה לתקוף רק בבית המשפט.

על עמדת המדינה החריגה, ניתן לקרוא בעין השביעית

כלומר גם אם מדובר במידע שכולם מסכימים, לרבות הממונה על חופש המידע, שבאיזון שבין פרטיות וחופש המידע חופש המידע גובר, לא ניתן יהיה למסור את המידע אלא באמצעות עתירה לבית המשפט שידרש למעשה לקבל ולהסכים לעמדות כל הצדדים ומבלי שיש כל מחלוקת. די לחשוב על יומנים, הסדרי ניגוד עניניים, יועצים שונים שסיפקו שירות לרשות, כל מידע בנושאים שכאלה, לגישת היועמ"ש, תחייב הגשת עתירה מינהלית גם במצבים שאין כל מחלוקת שהאיזון מטה את הכף לעבר המסירה. עוד ראוי להזכיר בהקשר זה, שעתירה לבית המשפט עולה כ-2,000 ש"ח אגרה ובנוסף דורשת ידע משפטי שאין למרבית הציבור. לפיכך, עולם שלם של מידע ציבורי שעד היום היה יכול להמסר בתשלום של 20 שקלים והמתנה של שבועות בודדים, יהפוך למידע שהדרך לקבל אותו תעבור דרך שכירת שירותים משפטיים, תשלום אגרה של 2,000 ש"ח ומסגרת זמינה גמישה שיכולה בקלות להתארך במשך שנים.

בעקבות זאת, הגישה התנועה לחופש המידע בקשה להצטרף במעמד של ידיד בית משפט, תוך סקירה מקיפה של האיזונים, הן ברמת ההיסטוריה הפסיקתית והן ברמת נוסח החוק וכוונת המחוקק.

לקריאת העמדה באתר התנועה לחופש המידע

סוף של הליך, שעם תחילת הדיון בתיק, נדרש נתניהו להסביר את הפער בין הטענה שבבסיס הדיון הנוסף ולפיה שיחותיו עם רגב ואדלסון היו במסגרת ענייניו הפרטיים לבין פוסט שפרסם רגע לפני שמסר את המידע שהתבקש ובו טען כי השיחות היו שיחות מקובלות שבין איש ציבור לבין גורמי תקשורת. על הפער זה לא ניתן תשובה ולפיכך המליץ בית המשפט לנתניהו למחוק את בקשתו לדיון נוסף ובכך הסתיים הסיפור בבחינת תם ולא נשלם.

לסקירת סוף הסיפור באתר דה מרקר

את נתניהו ייצג עו"ד עמית חדד

את דרוקר ייצג עו"ד יונתן ברמן

את עמדת התנועה לחופש המידע כתבה עו"ד איה מרקביץ' וייצגה עו"ד יערה וינקלר שליט

קטגוריות
אכיפה וביטחון אישי חופש מידע עדכונים במרחב שותפים לדרך

מהי רמת הפשיעה בעיר שלכם? הנתונים נחשפים

פרויקט משותף לתנועה לחופש המידע שביקשה וקיבלה את המידע, עמותת התמנון שעיבדה והנגישה את המידע ואתר Ynet שפרסם על כך.

נתוני הפשיעה ברמת היישוב לפי קבוצות עבירה ושנה. בלחיצת כפתור תוכלו לדעת את רמת הפשיעה ביישוב שלכם אל מול הממוצע הארצי בכל קבוצת עבירות או שנה

ללוח המחוונים המוצג באתר Ynet

לאתר התנועה לחופש המידע

לאתר מידע לעם בו מתפרסמים הנתונים עצמם

לאתר Ynet