קטגוריות
חדשות חופש מידע מדיניות וקשרי ממשל משפט על העמותה עתירה עתירת חופש מידע תולעת המשפט

לוח מחווני חופש המידע

עמותת התמנון פועלת להנגיש את המידע הציבורי, ונעזרת בין היתר בחופש המידע. לפיכך אך טבעי עיסוקנו בעתירות חופש מידע, מעצם היזום שלהן דרך המעקב הרוחבי אחריהן. לכן, הקמנו לוח מחוונים יעודי שמאפשר בזמן אמת לעקוב אחרי ההליכים המגוונים שמתנהלים בבתי המשפט בישראל בנושאי חופש מידע.

ללוח המחוונים בגרסה למחשב נייח

טבלה מעובדת של הנתונים אפשר למצוא כאן. זמן טוב להזכיר כמו בכל עיבוד של נתונים, שתמיד יכולות להיות טעויות. מצאתם/ן טעות, נשמח שתעדכנו אותנו, נברר ונתקן.

באמצעות לוח המחוונים אפשר לראות את התפלגות תיקי חופש המידע בין המחוזות השונים. את העליה הגדולה במספר עתירות חופש המידע נגד רשויות מקומיות בשנים האחרונות. גם תמונת מצב של ארגונים גדולים ופעילים בחופש המידע ניתן למצוא. אם רמת בית המשפט לא ממצה, כמובן המידע זמין גם ברמת שופט.

עוד מידע על הפעילות המשפטית של העמותה אפשר למצוא פה

ללוח מחוונים אחרים מוזמנים/ות להיכנס לכאן

קטגוריות
בריאות חדשות חופש מידע מידע שנמסר עתירה עתירת חופש מידע

יומני גמזו 2020

אומנם משרד הבריאות בגישה פטרנליסטית מחליט מה לפרסם ומה לא, איך ומתי. אומנם כל בקשה שלנו מחייבת הגשת עתירה לבית המשפט. בכל זאת, יומנו של פרויקט הקורונה נחשף. מאוגוסט ועד אוקטובר, יומן עמוס לעייפה, כ-300 שעות עבודה בחודש רק בפגישות.

היומן נמסר ב-3 חלקים שונים, שבינהם גם יש כפילות. מוזמנים לעיין בקבצים המקוריים כפי שנמסרו באתר מידע לעם. בנוסף, אפשר לעיין בקובץ מעובד שמצד אחד מציג קטגוריות של מידע ומנוקה מאירועים כפולים, מצד שני בהחלט ייתכנו בו שגיאות וטעויות.

בין היתר אפשר למצוא תיעוד לישיבות הערכות המצב של הפרויקטור. ישיבות בנושא חרדים, איכוני השב"כ או פשוט תקשורת. מהיומן כבר אפשר ללמוד על היקף הערכות המצב והדיונים מול שרים ממשלת ישראל.

למדור בריאות של עמותת התמנון ולמידע נוסף על הקורונה

קטגוריות
דוח שנתי חדשות חופש מידע מידע שנמסר ממשל ומנהל תקין עדכונים במרחב עתירה עתירת חופש מידע

מהקורונה ועד לפיסטוק: משרד רה"מ לא מוכן שתדעו את האמת

כל מי שפועל למען שקיפות שלטונית יודע: ממשרד ראש הממשלה כמעט בלתי אפשרי לחלץ מידע, אפילו כשהוא שייך לציבור ● לא על ניהול משבר הקורונה, לא על מכירת מטוסי ה-F35 לאמירויות, לא על הנגשת מערת המכפלה ● מי שמתעקש ייאלץ לנהל מערכה משפטית נגד המשרד ● גם אם ינצח – את הקנס כולנו נשלם ● סקירה רחבה של האפלה במשרד מספר 1

סדרה של עדויות שהביאו מערכת שקוף על פעילות חופש המידע במשרד ראש הממשלה, כשהמילה פעילות היא בהחלט קצת מוערכת יתר יחסית להתעלמות ממושכת ואין מענה כשיטה ותפיסת עולם. האמביציה היחידה במשרד רה"מ בהקשרים של חופש מידע, זה לטעון נגד מסירת מידע, שלרוב אלה נזכרים בכלל שהם מתנגדים למסור מידע, רק אחרי שמוגשת עתירה שמחייבת אותם לתת החלטה.

בין היתר סייענו לכתבה באמצעות ניסיוננו מול משרד רה"מ. אפשר למצוא שם עתירה כדי שמשרד רה"מ יואיל בטובו להודיע שאין לו כוונה לפרסם את הדוח השנתי לשנת 2018, עליה שילמנו כולנו 3,500 ש"ח (https://tl8.me/219-01-20). אחרי הגיעה עתירה על כך שמשרד רה"מ לא חושב שצריך לפרסם את הדוח השנתי, עליה שילמנו כולנו עוד 12,000 ש"ח (https://tl8.me/17657-03-20). כמובן מאז הוגשה עתירה נוספת, שעדיין מתנהלת, ובה משרד רה"מ מתבקש לפרסם הסכמים למתן שירות לציבור, דוחות התקשרויות ותשובות לבקשות מידע (https://tl8.me/18843-11-20).

לכתבה המלאה

קטגוריות
בקשת מידע חדשות חופש מידע מכתבי איום והתראה מכתבים למערכת משפט עתירה עתירת חופש מידע

הדואר נגד המידע הציבורי של כולנו

לצד הכישלון המהדהד של חברת דואר ישראל בשילוח דואר, היא פיתחה שלל ענפים עסקיים תמוהים מאד. המוכרים שבהם מרצדים על מסכי ענק בכל סניף דואר והפחות מוכרים נשמרים בסודי סודות ונמכרים באופן פרטני לפונים. אין ממש מחירון, אין ממש דרך לדעת מה נמכר, אבל זה מה שקורה מאחורי הקלעים.

אחד המוצרים החביבים על דואר ישראל זה קובץ המיקוד. הוא נמכר בסכום של כעשרת אלפים שקל לשנה ראשונה ואלפי שקלים בהמשך עבור עדכונים שלו (חוזה לדוגמה). לכאורה, אין לדואר כלל סמכות למכור את הקובץ, ולהפך, במסגרת רישיון ההפעלה ותיק השירות, היא לא קיבלה אישור למכור את קובץ המיקוד ודווקא היא חייבת להנגיש באתר שלה את היכולת לאתר מיקוד. כל זאת, לא מונע ממנה למכור בחשאי את הקובץ בסכום מופקע לחלוטין כשלציבור אין למעשה שום יכולת לרכוש או להתחרות בעסקה הזאת.

הדבר הראשון שעשינו היה לבקש את הקובץ במסגרת בקשה לפי חוק חופש המידע, אלא שאנשי הדואר מסרבים למסור את הקובץ בטענה לדין האוסר את מסירת הקובץ רק שהם גם מסרבים לגלות מהו אותו דין. על כך הוגשה עתירה ועם ההכרעה בה נפרסם את המידע שיתקבל (לתיק באתר תולעת המשפט https://tl8.me/4222-03-20).

*עדכון: בעקבות העתירה בית המשפט מצא כי אופן המענה היה לקוי ושלח את הדואר לתת החלטה חדשה בבקשה, ואנו ממתינים להחלטה החדשה.

לבנתיים, היות ומדובר במידע שממילא פומבי, והשאלה המרכזית היא טכנית בהיבט של הנגשה, ביצענו פעולה של גירוד אתר הדואר, כלומר איסוף ממוכן של המידע הגלוי באתר, וסידור מחדש שלו בקובץ נגיש ונוח לשימוש. את הקובץ כמובן פתחנו לעיון הציבור באופן חופשי והוא זמין בין היתר באתר מידע לעם.

דואר ישראל לא נחו, ובמקום להשקיע את המשאבים בהנגשת המידע, בחרו לפנות למשרד יגאל ארנון, במכתב מלא פאתוס עליו חתומים עו"ד אידן רגב ועו"ד שירלי יוסרי.

המכתב מובא בפניכם כלשונו

נוסח התגובה למכתב האיום מצורפת

קראנו את מכתבכם בעיון ולא מצאנו כי נפל דופי בפעילתנו. נבקש להבהיר כי בניגוד למשתמע ממכתבכם, לא הייתה כל הפרה של תנאי השימוש של אתר הדואר. בנוסף, כי הדברים נעשים במסגרת פעילות עמותת התמנון – מידע ציבורי לכל (ע"ר) וזאת במסגרת מטרת העמותה להנגיש מידע ציבורי. לפיכך, גם טענתכם בדבר עשיית עושר ולא במשפט, או כביכול שימוש מסחרי אינה רלוונטית, אינה נכונה ונעדרת ביסוס משפטי. לכן התוכן לא יוסר כפי שביקשתם.

למען הנוחות, להלן תנאי השימוש (נכון ליום איסוף המידע ולכל הפחות עד ליום 13/1/21)

קטגוריות
בקשת מידע חדשות חופש מידע ממשל ומנהל תקין משפט עתירה עתירת חופש מידע

האם הנהלת בתי המשפט מכירה בסמכות בית המשפט?

הכל התחיל ממחקר פשוט שערכנו בעמותה הנוגע לערעורים הפליליים בישראל, מחקר שדי מהר נתקע בשל הגילוי הדרמטי שעשרות אחוזים מהתיקים הפליליים בבתי המשפט השלום בישראל, עליהם הוגשו ערעורים לבית המשפט המחוזי, חסויים. כיצד התגלה הדבר? פשוט מפני שתיקי הערעור עצמם, גלויים כמובן, רק שלא היה ניתן לאתר את התיקים בערכאה הדיונית באתר נט המשפט. לצד זאת, הצטברו מספר פניות וסוגיות שהיה עניין לבדוק ולחקור ולשם כך התבקשה הנהלת בתי המשפט למסור את רשימת התיקים החסויים בהתאם לפרמטרים המצויים באתר נט המשפט, ללא מידע החושף את זהות הצדדים עצמם כמו שמותיהם או שם התיק המלא.

לכאורה הכל היה פשוט, למעשה גם הנהלת בתי המשפט לא התנגדה למסירת הרשימה, והמחלוקת כולה נשנעת על 4 פרמטרים בלבד, והם מספר התיק, שם השופט, תאריך הפתיחה ותאריך הסגירה, כל זאת בטענה התמוהה כי הדבר פוגע בפרטיות. לכאורה, כמצוות המחוקק היה על הנהלת בתי המשפט להעביר את המידע ללא שיהוי, אך בפועל, יותר משנתיים ומידע ענייני טרם הועבר. על כן הוגשה עתירה שיסודותיה, שניים. האחד, כי מידע צריך להימסר בצורה עניינית ומסודרת ולא מתקפת ספאם של קבצים אנונימים ובלתי מסונכרנים והשנייה כי אין במידע שהתבקש כל קשר לפרטיות.

בבית המשפט נזכרו לפתע בהנהלת בתי המשפט, שבאמת אין קשר בין הסירוב למסור את המידע לבין פרטיות, ופצחו בתירוץ חדש, הפעם זה החוק אוסר על מסירת המידע. העובדה כי החוק, ולמעשה תקנות העיון דווקא מעגנות את זכות העיון ברשימת התיקים, באופן בלתי מסויג, נענו בסגנון שהתקנות סותרות את החוק. בכל מקרה, לאחר בדיקות ממושכות שנערכו בעקבות הדיון, ולאחר שבית המשפט הוטעה על ידי הנהלת בתי המשפט להאמין שמספרי התיקים החסויים אינם מפורסמים, החליטה הנהלת בתי המשפט שאין לה התנגדות למסירת שמות השופטים ותאריכי הפתיחה והסגירה, ובית המשפט נתן פס"ד שחייב למסור את כל המידע למעט מספרי התיקים, שדחה בהתאם לבדיות שסיפרו לו אנשי הנהלת בתי המשפט.

מכאן, הדרך לקבלת המידע כבר נראתה קצרה ומגובה בפסק דין שהקצה להנהלת בתי המשפט 30 ימים למסור את המידע (הגם שמדובר במידע שמופק בלחיצת עכבר וניתן לעשות זאת תוך 30 שניות). אלא שחלפו 30 ימים, ועוד 30 והמידע, לא הגיע. כשפנה גיא זומר להנהלת בתי המשפט, ניזכרו לספר בהנהלת בתי המשפט שהם כלל לא בטוחים שהם מתכוונים להעביר את המידע ולכן הוגשה בקשה לביזיון בית משפט. בתגובה לבקשה לביזיון, הגדילו בהנהלת בתי המשפט לעשות והגיבו בכך שהם לא סבורים שאת פסק הדין של בית המשפט צריך לקיים כלשונו אלא שהם סבורים שדי לקיים את העקרונות והרעיונות שעלו בפסק הדין ולא את ההוראה האופרטיבית ולכן אין להם כל כוונה לקיים את פסק הדין.

את הגישה הזאת של הנהלת בתי המשפט, גם בית המשפט לא הבין וביקש לקבל הסבר. ההסבר לתפיסה המעוותת לא התקבל עד היום, אך במקום זאת נחתה על בית המשפט בקשה מפתיעה, לבטל את פס"ד. למה לבטל? כי התגלתה ראיה חדשה. מה הראיה החדשה? נכון, בדיוק כמו שנכתב בבקשת המידע, חלק מהתיקים הפומביים (כמו לדוגמה ערעורים פליליים) מקושרים לתיקים חסויים בנט המשפט (כמו הערכאות הדיוניות שלהם) ולכן, במקום לראות בעיה בפרסום בנט המשפט, מסתפקים בהנהלת בתי המשפט לראות בזה עילה שלא לקיים את פסק הדין.

תוך כדי הדיון, מפעילות תולעת המשפט ומעיון בתיקים מגוונים התברר שגם הטענה כי התיקים החסויים אסורים בפרסומים על פי דין לוקה בחסר. למעשה יש היקף אדיר של תיקים שאינם פומביים בנט המשפט והדבר אינו תוצר של החלטה שיפוטית או דין האוסר את פרסום התיק אלא מדיניות פנימית, שסותרת את עקרון פומביות הדיון, ואיש לא יכול לבקר אותה בשל העובדה, שמטבע הדברים, אותם חיסויים – חסויים.

אז מה היה לנו לסיכום?

  1. הנהלת בתי המשפט לא מכירה בחובה לקיים את ההוראות שבפסק הדין
  2. הנהלת בתי המשפט לא מכירה בעקרון סופיות הדיון ומבקשת לדון מחדש בפסק דין חודשים לאחר שניתן והפך לחלוט
  3. הנהלת בתי המשפט גם לא רואה צורך להטריח את עצמה ולבקש את עיכוב פסק הדין שעה שהיא מפרה אותו במודע ובכוונה
  4. הנהלת בתי המשפט מפרסמת בניגוד לחוק, לשיטתה, מידע על תיקים חסויים בנט המשפט
  5. הנהלת בתי המשפט לא מפרסמת תיקים שאין מניעה משפטית מפרסומם

בקרוב, דיון בבקשת ביזיון בית המשפט ובבקשה לביטול פסק דין בקרוב

לאייטם מאתר וואלה

לתיק באתר תולעת המשפט

לעיקר מסמכי התיק:

העתירה

כתב תשובה

פסק דין

בקשה לביזיון

תגובה לביזיון

בקשה לביטול פס"ד

תגובה לבקשה לביטול פס"ד

קטגוריות
בקשת מידע בריאות חדשות חופש מידע מידע שנמסר עתירת חופש מידע

נתוני הקורונה שמשרד הבריאות מתעקש להסתיר

משרד הבריאות מנהל את נתוני הקורונה בצורה חובבנית באופן קיצוני, אינו מתעד מידע אלמנטרי ובחלק מהמקרים מוחק ודורס מידע קריטי. בנוסף, במקום לפתח ערוצי הנגשה אחידים וברורים, מפרסם משרד הבריאות את המידע בשלל פלטפורמות מקבילות, בכל אחת סוג אחר של מידע. אחת המחלות הגדולות היא טלגרם של יחצ"ן משרד הבריאות, שם מתפרסם באופן בלעדי מידע וטבלאות נתונים. לצד כאוס המידע והממשק שבין משרד הבריאות לציבור, משרד הבריאות נעזר בשני גופים חיצונים, האחד מרכז הידע והמידע לקורונה שמופעל ע"י אגף המודיעין בצה"ל והשני מכון גרטנר, מכון פרטי לחלוטין שעד לאחרונה הועסקה בו סיגל סדצקי מי שכיהנה במשך מרבית החודשים הראשונים לקורונה כראש שירותי בריאות הציבור. לסיום, יש לציין כי משרד הבריאות מפרסם לא פעם נתונים כוזבים ומטעים, נתונים שאין כמעט שום דרך לבקר או לבדוק בשל הבלעדיות שמחזיק משרד הבריאות בפרסום שלהם ושל המידע הגולמי מהם הם מורכבים.

בעקבות כל זאת, הוגשה באפריל 2020 בקשת מידע למשרד הבריאות ועיקרה:

  1. רשימת המאומתים לנגיף הקורונה בפירוט נרחב הכולל את תאריך ההדבקה המשוער, תאריך הבדיקה, הנשא ממנו נדבק, מקום המגורים ומקום ההדבקה המשוער ועוד.
  2. הנחיות משרד הבריאות הנוגעות לפרסום מידע על הקורונה תוך דגש על הנחיות המונעות את פרסום המידע.
  3. מכלול המידע שהועבר למרכז הידע והמידע לקורונה ולמכון גרטנר.

זה לקח בערך חצי שנה, ותשלום של 2,000 אגרה לצורך הגשת עתירה, ומשרד הבריאות הואיל בטובו להשיב לבקשה.

  1. כל מידע על מאומתים נדחה בטענה שזה פוגע בפרטיות או שזה פורסם. שום התייחסות עניינית לא מצאו במשרד הבריאות לתת לבקשה, שום איזון ושום דבר, כי למה לעבוד אם אפשר שלא. הערך המחקרי, חשיבות המידע, העובדה שחלקו מפורסם בימים שנוחים ומתאימים ליחצ"ן משרד הבריאות אך בצורה לא מסודרת, רציפה ועניינית לא מעניינת את משרד הבריאות.
  2. הנחיות יפורסמו יום אחד, אך איש אינו יודע ולשיטת משרד הבריאות גם לא צריך לדעת, מתי. ייתכן בשנה הקרובה, ייתכן בגלגול הבא.
  3. המידע לא מועבר למרכז הידע והמידע לקורונה ולמכון גרטנר אלא שהם פשוט מקבלים גישה ישירות למאגרי המידע של משרד הבריאות, למאגרים שעברו התממה (כלומר אינם מזוהים ברמת פרט). באופן מפתיע, באותה נשימה ממש עם הגישה למאגרים מותממים, משרד הבריאות לא העביר את המידע וגם לא מצא לנכון לנמק את זה מלבד הטענה שאם יימסר המידע לאחר, הוא כן יהיה מזוהה ויפגע בפרטיות. כלומר לשיטת משרד הבריאות בתהליך הזה שבין להעביר למכון גרטנר את המידע לבין לתת לבעל המידע, הציבור, את המידע, אותו מידע ממש עובר תהליך מטאמורפוזה ממידע אנונימי ולא ניתן לזיהוי למידע מזוהה.

בשורה התחתונה הציבור נשאר בלי מידע, במשרד הבריאות חושבים שלצרכי יח"צ אין בעיה לפרסם מידע אך לצורך מחקר או ביקורת על פעילות המשרד והחלטותיו יש בעיה קשה ובלתי ניתנת לפתרון למסור או לפרסם את המידע. בנוסף, במשרד הבריאות לא מאמינים שבימים כאלה של משבר מתגלגל ואירוע דרמטי שכזה ראוי שהציבור יקבל את המידע ללא שיהוי כמצוות החוק אלא רק לאחר שתוגש עתירה, כי למה לא לבזבז לאזרחים אלפי שקלים.

לפוסט על העתירה שהוגשה

לפוסט על "המידע שהתקבל"

לעתירה נוספת שהוגשה נגד משרד הבריאות בדרישה לקבל מידע שהועבר ממכון גרטנר למשרד הבריאות, ע"י התנועה לחופש המידע וגם בה, משרד הבריאות כמובן לא מצא לנכון למסור את המידע בהתאם להוראות החוק.

לדוגמאות לתוצרים של מכון גרטנר כולל מידע שבפירוש התבקש בבקשת המידע ונדחה בטענה לפגיעה בפרטיות אך נמסר למכון גרטנר ללא כל הפרעה.

לנתוני קורונה ברמת תאי שטח של עשרות אנשים, בקושי שכונות, כפי שהגיע לידי חדשות 12, ואיש מעולם לא חשב שהם פוגעים חלילה בפרטיות

בקובץ שיצא לחדשות 12, אפשר למצוא תאי שטח מזעריים של עשרות תושבים, וגם מספרי מאומתים שכוללים מאומתים בודדים.

דוגמאות נוספות אפשר כמובן למצוא בטלגרם של יחצן משרד הבריאות, שמפרסם כל מידע שבא לו בהתאם לשיקול של מספר הצפיות, הלייקים והקשר שלו עם עיתונאים, במנותק לחלוטין משאלות של חוק ומנהל תקין ובגיבוי מלא של משרד הבריאות. להלן דוגמה לקובץ שפורסם ע"י היחצן, וכולל כמובן את מספר התושבים ביישוב (כולל שגיאה מהותית במוסד "גבעת שמש") ולצידם מספר המאומתים לקורונה, גם אם המספר נמוך מ-15 כפי שכביכול נקבע ע"י משרד הבריאות.

קטגוריות
חדשות חופש מידע ממשל ומנהל תקין משפט עתירה עתירת חופש מידע תולעת המשפט

ערעור ההמלצות

בעקבות פסיקת בית המשפט המחוזי שהנחיות מחלקת ייעוץ וחקיקה אינן אלא המלצות בלבד, וככאלה ניתן לקבל וניתן שלא, ולכן אין כל חובת פרסום, הוגש ערעור ראשון לעמותת התמנון נגד משרד המשפטים, היועץ המשפטי לממשלה והממונה על חופש המידע שבמשרד המשפטים (עע"מ 6329/20).

בקצרה, חוק חופש המידע, ואף קודם לכן בית המשפט העליון, קבעו כי רשות ציבורית נדרשת בפרסום הנחיות שיש להן נגיעה או חשיבות לציבור. כל רשות ציבורית וכל הנחיה. המצב בפועל הוא שמשרד המשפטים בכלל, והיועץ המשפטי בפרט, יצרו הבחנה טכנית לחלוטין שבין הנחיות עליהן חתום היועץ המשפטי לממשלה בעצמו, ואלה אכן מפורסמות, לבין החניות שנחתמו ע"י מי מהכפופים לו (מחלקת ייעוץ וחקיקה) ואלה באופן היסטורי אינן מפורסמות. על כך הגיש גיא זומר, ממייסדי עמותת התמנון, עתירה לבית המשפט המחוזי בירושלים נגד המשרד המשפטים (עת"מ 64005-01-20 : זומר נ' כץ ואח'). בעתירה התבקש בית המשפט לחייב את משרד המשפטים בפרסום הנחיות מחלקת ייעוץ וחקיקה, היא הגוף הפועל בשמו ובסמכותו של היועץ המשפטי לממשלה וקובע הנחיות אינספור לכלל רשויות השלטון.

בתגובה טענה המדינה כי הנחיות המחלקה לא מתייחסות לפעילות המחלקה אלא לגופים אחרים ולכן יש לבקש מכל גוף מונחה את פרסום ההנחיה ולא מהם. ככל וטענה זו אינה אבסורדית די, במסגרת ההליך המשפטי עצמו, הוסיפה המדינה טענה פורצת דרך ולפיה הנחיה מינהלית שחייבת בפרסום מאופיינית בכך שאינה מחייבת והיא נתונה לשיקול הדעת של הגורם המונחה. לעומת זאת, דווקא הנחיות ייעוץ וחקיקה הן מחייבות והן הפרשנות היחידה והבלעדית של החוק ולכן אין חובה לפרסם אותן.

בית המשפט דחה את טענת המדינה וקבע שהנחיות אלה לא רק שאינן מחייבות אלא אפילו לא הנחיות. מדובר בסך הכל בעצות שנותנים עובדי מחלקת ייעוץ וחקיקה ולרשויות, ועצות כידוע אפשר לקבל ולא לקבל. בעקבות הקביעה הזאת, הגיע בית המשפט למסקנה שאין חובת פרסום על העצות ולפיכך דחה את העתירה.

על כן, הוגש לבית המשפט העליון ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, ובמסגרת הערעור נטען שהמלצות ייעוץ וחקיקה, בין אם מחייבות ובין אם לא, מהוות הנחייה לכל דבר ועניין, כך רואים בהן אנשי המחלקה וכך רואים בהן הרשויות הפועלות על פי הן. בנוסף, שהמסקנה אליה הגיע בית המשפט סותרת את לשון החוק, כוונת המחוקק ותכלית החוק, כי הגוף הציבורי הוא הלכה למעשה הממשלה כולה וכי דווקא הנחיות אלה, בעלות הצדקה גבוה לפרסום אף יותר מיתר ההנחיות המינהליות.

לפוסט בעניין פס"ד שבבית המשפט המחוזי ולסיקור התקשורתי שלו

קטגוריות
חדשות חופש מידע משפט עתירת חופש מידע תולעת המשפט

בית משפט ידון בפומבי, זולת אם נקבע אחרת בחוק או אם בית המשפט הורה אחרת לפי חוק

אז נתחיל בהיררכיה המשפטית שבה מעוגן עקרון פומביות הדיון ככל שאנחנו מדברים על תיקי בתי המשפט וההחלטות

לפסוטים נוספים בסדרה זו:

על סוגי ההחלטות והמסמכים

על מימוש הזכות לעיין בהחלטות

העקרון והזכות

מעל כולם, חוק יסוד: השפיטה, וליתר דיוק סעיף 3 לחוק שקובע את עקרון פומביות הדין

בית משפט ידון בפומבי, זולת אם נקבע אחרת בחוק או אם בית המשפט הורה אחרת לפי חוק.

תחתיו חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ״ד–1984 ובפרט סעיף 68 לגבי הפומבי וסעיף 70 לגבי מה שאינו פומבי, סעיפים אלה קובעים הוראות מפורשות מה פומבי ומה חסוי.

תחת אלה, תקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס״ג–2003 שמגדירות את ההסדרים השונים הנוגעים לזכות של אדם לעיין בהליכים המשפטיים.

זכות מקבילה היא הזכות למידע הציבורי לפי חוק חופש המידע, התשנ״ח–1998 . אלא שבזכות זו יש חסם מסוים והוא הגדרת הרשות הציבורית ככזו המסוייגת ממידע מתוך הליך משפטי (סעיף 2(5)). יחד עם זאת, בית המשפט המחוזי בירושלים בשתי פסיקות בעתירות חופש מידע נגד משרד המשפטים (המחלקה לחקירת שוטרים) ביטל את החלטת הרשות והורה למסור את כתבי האישום שהתבקשו על פי חופש המידע (עת"מ 17719-10-15 : גלידר נ' המחלקה לחקירת שוטרים ו- עת"מ 38870-10-16 : איגור נ' הממונה על חופש המידע , משרד המשפטים). על רקע פסיקות אלה, אף פורסמה טיוטה לתיקון תקנות העיון שנועדה לעגן ולהבהיר את היחס בין תקנות העיון לבין חופש המידע, באמצעות תיקון תקנה 7 (שמירת דינים) כך שיובהר כי מי שחפץ לעיין במידע מתוך תיק בית המשפט, ככל שהוא נוצר ע"י רשות ציבורית, יוכל לעשות זאת לפי תקנות העיון או לפי חופש המידע, לשיקולו.

על ההסדרים שנקבעו

תקנות העיון למעשה קבעו 4 הסדרים שונים, שנקבעו בתקנות 2 עד 5, מתוכם הנהלת בתי המשפט מוכנה להכיר רק ב-3 בלבד כפי שיתואר בהמשך.

תקנה 2

תקנה 2 היא התקנה החשובה ביותר היא מגדירה את זכות העיון של כל אדם באשר הוא אדם. זכות זו אינה מוכרת ע"י הנהלת בתי המשפט והנהלת בתי המשפט עומדת על העקרון שלא לקיים ולא לאפשר שום מימוש של זכות זו. הזכות בפועל כוללת שני סוגי מידע. תקנה 2(א) מתייחסת לרשימת המשפטים שמנוהלים בישראל. להבדיל מהאסיר X, מתקין התקנות ביקש שלא יהיה דבר כזה תיק חסוי, ולכל אדם תהיה הזכות לדעת איזה תיקים מתנהלים בישראל. תקנה 2(ב) מתייחסת להחלטות השיפוטיות שניתנו בתיקים, וכאן מתקין התקנות ביקש כמובן לסייג את הזכות לאותן החלטות שלא נאסרו בפרסום. כך לדוגמה אם יש תיק בדלתיים סגורות, זכות עיון בעצם קיומו של התיק, אך לא בהחלטות. כאמור, הנהלת בתי המשפט לא מכירה בזכות זו ולשיטתה לא קיימת זכות עיון בהחלטות שלא נאסרו לפרסום ולא קיימת זכות עיון ברשימת המשפטים (לרבות משפטים שכלל לא נאסרו בפרסום אלא סתם הוחלט לחסות אותם מחשש שיזלוג בהם מידע מתוך מסמכי בית המשפט).

אם מישהו תהה כיצד ממשים את זכות העיון שבתקנה 2, אז בית המשפט העליון במסגרת בג"ץ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ. שר המשפטים (08.10.2009) ביקש לעשות סדר וקבע מפורשות בסעיף 6 לפסק הדין

זכות העיון של מי שאינו צד להליך או זכות העיון לציבור הרחב קבועה בתקנות 2 ו-4 לתקנות העיון. תקנות 2 ו-4 מפרטות את זכות העיון של הציבור הרחב במידע הקיים בבתי המשפט. תקנה 2(א) קובעת את הזכות לעיין ברשימת המשפטים, כדי שיוכל אדם לדעת מתי מתקיים משפט אשר יש לו עניין בו. וכך קובעת התקנה:

"2. (א) כל אדם רשאי לעיין ברשימת המשפטים שבמזכירות בית המשפט."

תקנה 2(ב) מרחיבה את זכות העיון של הציבור ללא כל צורך בהגשת בקשה לבית המשפט, אולם זאת רק לגבי החלטות של בית המשפט, ורק לגבי אלה שאינן אסורות לפרסום על פי דין. התקנה קובעת כך:

"2. (ב) כל אדם רשאי לעיין בהחלטות שאינן אסורות לפרסום על פי דין."

חלוף הזמן הביא עימו גם שינוי מהותי בכל הנוגע לפרסום פסקי דין והחלטות של בתי המשפט כמו גם לנגישות אליהם, וכיום מתפרסמים רוב פסקי הדין וההחלטות של בתי המשפט השונים באתר האינטרנט של הרשות השופטת, כך שהם פתוחים לעיונו של כל אדם באופן שוטף, בכפוף

כאמור בסיפא לסעיף 6 לפסק הדין, כבר אז היה ברור שההתפתחות הטכנולוגית הייתה אמורה לקדם את מימוש זכות העיון שבתקנה 2, אך באותה נשימה טעה בית המשפט לחשוב שבאותם ימים רוב פסקי הדין והחלטות בית המשפט מתפרסמים. האמת היא שחלק קטן מאד מפסקי הדין והחלטות בית המשפט מתפרסמים, ולמעשה מאז ועד היום, מחצית התיקים בישראל מסתיימים בלי שפורסמה אפילו החלטה אחת, וגם במקרים שבהם מתפרסמות אי אלו החלטות, מדובר על פי רוב באחוז קטן מכלל ההחלטות בתיק.

תקנה 3

תקנה 3 מסדירה את זכות העיון של הצדדים לתיק, כאשר היא נכתבה עדיין לא הוקם אתר נט המשפט, ולפיכך היה צורך לפנות לבית המשפט ולבקש לעיין, עיון של ממש. מאז הוקם אתר נט המשפט, וכיום באמצעות הזדהות ממשלתית או ברכישה של כרטיס חכם מתאים, כל אדם יכול לעיין בתיקיו ובמסמכים שבהם באופן מקוון.

תקנה 4

תקנה 4 בדומה לתקנה 2 מתייחסת לכל אדם, ומאפשרת להגיש בקשה בתיק עצמו לעיון בתיק. בקשה זו נעשת באמצעות טופס מתאים ובמקרים מסוימים כרוכה באגרת בקשה. בקשות אלה כפופות לשיקול הדעת השיפוטי וכרוכה באיזון שבין האינטרסים השונים של המבקש והצדדים בתיק. לפיכך, לרוב, בקשה כזו תועבר לתגובת הצדדים ובהתאם לתגובתם ישקול בית המשפט להתיר את העיון. יצוין כי פסיקה נרחבת הרחיבה את זכות העיון לפי תקנה 4 וקבעה כי ברירת המחדל של ההכרעה בבקשות אלה צריך להיות התרת העיון ועיקר הנטל מוטל על הצדדים ככל שאלה מבקשים להתנגד להתרת העיון.

תקנה 5

תקנה 5 עניינה היתר לעיון כללי והיא מיועדת למי שאינו צד בתיק אך שיש לו עניין תכוף בעיון בתיקים. מדובר על פי רוב בעיתונאים בתחום המשפטי ובאנשי גופים ציבוריים וגופי מחקר שמבקשים לעיין באופן קבוע בתיקים.

את רשימת בעלי ההיתרים נכון לפברואר 2018 ניתן למצוא באתר מידע לעם

ובמה בכל זאת אפשר לעיין?

אז זכות העיון שהוגדרה בסעיף 2, ממומשת בחלקה באמצעות אתר נט המשפט, כפי שגם תואר בבג"ץ האגודה נ' שר המשפטים שתואר מעלה. כלומר באתר נט המשפט לכאורה מצויים כל תיקי בית המשפט ובהזנת מספר תיק ניתן לצפות בפרטי התיק ובתוכו גם בהחלטות שלא נאסרו לפרסום. בפועל, המציאות מלמדת כי היקף אדיר של תיקים אינם זמינים בנט המשפט ללא כל הסבר, והנהלת בתי המשפט עומדת על כך שאלה לא יפורסמו בשום דרך וצורה ולא יימסרו, לא באפיק של חופש המידע ולא באפיק של תקנות העיון. כך גם לגבי החלטות, מצד אחד ישנן הנחיות סודיות המורות למזכירות בית המשפט שלא להתיר את העיון בהחלטות כמצוות תקנות העיון, ומצד שני, הנהלת בתי המשפט מסרבת לאפשר קבלת המידע מהחלטות בית המשפט באפיק של חופש המידע בטענה שהחוק לא חל על מידע זה, חרף פסיקת בית המשפט המחוזי בירושלים.

בהקשר זה ראוי לשים לב, כי בית המשפט המחוזי בירושלים הבהיר את הקושי במסירת מידע מתוך כתבי האישום שהתבקשו, ולצד זאת יש לזכור כי יישום חופש המידע על מידע זה מייצר עקיפה של סמכות בית המשפט לנהל ולשלוט בגישה למידע המתנהל בתיק, כפי שניתנה בידיו במסגרת תקנות העיון. אלא שדווקא מסירת החלטות בית המשפט, לא מעורר כל מתח שכזה, מטבעם הם לא כוללים מידע רגיש באופן חריג ויותר מכך, ממילא אלה לא מצויים בסמכות של בית המשפט להחליט האם למסור את המידע או לאו. ממילא מחוייבים עובדי הנהלת בתי המשפט לאפשר את העיון ולפיכך אין כל מתח בין ההסדרים ואין כל חשש לעקיפת סמכות שניתנה בידי בית המשפט או כל גורם אחר.

לעניין היקף התיקים החסויים מדובר כ-100 אלף תיקים מדי שנה שאינם זמינים בנט המשפט, חלק לא מבוטל מהם, ללא כל החלטה שיפוטית, חלקם בעקבות החלטה נקודתית לחסות דיון , פרוטוקול או מסמך, חלקם בעקבות החלטה זמנית לחיסוי. מיותר לציין כי בזמן הזה היקף לא מבוטל של תיקים שחלק מהפרטים בהם אסורים בפרסום על פי דין, והנהלת בתי המשפט דווקא מותירה אותם פתוחים ונגישים באתר נט המשפט. לעניין היקף ההחלטות, אז בדיקה שבוצעה על מעל ל-5 מיליון תיקים באתר נט המשפט, שהדיון בהם הסתיים (מתוך התיקים הלא חסויים), מגלה כי במחצית מהתיקים לא פורסם אף מסמך פומבי. מתוך אלה שיש בהם מסמך פומבי, במרבית המקרים רוב ההחלטות אינן פומביות.

לעיון בדש-בורד התיקים הפומביים

יצוין כי המונח תיק פומבי בדש בורד מתייחס לתיק שבו יש לפחות החלטה אחת פומבית, אך בפועל, היקף התיקים שבהם יש החלטות שאינן פומביות ככל הנראה מתקרב ל-100% מהתיקים, ויש מעט מאד תיקים בישראל שבהם כל ההחלטות פומביות.

קטגוריות
חדשות חופש מידע משפט עתירה עתירת חופש מידע תולעת המשפט

התיקים החסויים

הנהלת בתי המשפט לכאורה מפרסמת את כל התיקים שלא נאסרו בפרסום באמצעות אתר נט המשפט. בפועל, אוסף של אפיונים טכניים באתר נט המשפט בשילוב חוסר מקצועיות של מזכירות בתי המשפט, הפכו את האתר הזה למוטה באופן קיצוני ונעדר היקף אדיר של תיקים שאין כל עילה שלא לפרסם.

שורה של מקרים שהגיעו לידיעת עמותת התמנון מגלים פרקטיקה שבה שוב ושוב תיקים אינם מצויים בנט המשפט ללא כל הצדקה משפטית. מקרה אחד נגע לתפ"ח 24139-09-17 : מדינת ישראל נ' גולובקו(עציר) ואח'. ברקע נציין כי מדובר בתיק שבמסגרתו הופעלו מדובבים כנגד עצור, ובמסגרתו זו ביקשה ההגנה לקבל לעיונה את אותו חלק בהנחייה להפעלת מדובבים הנוגע למקרה. הפרקליטות הוציאה בעניין זה תעודת חיסיון על ההנחיה וההגנה עתרו נגד החלטה זו במסגרת התיק הפלילי (עתירה לפי סעיף 46 לפקודת הראיות). בית המשפט הורה לחשוף את ההנחיה להגנה, ובעקבות זאת, חזרה הפרקליטות מכתב האישום, ערערה לעליון, והפסידה. לפיכך, בהתאם לפקודת הראיות, היו הדיונים בעתירה להסרת תעודת החיסיון חסויים, אך התיק עצמו, פתוח לציבור. בפועל, הנהלת בתי המשפט במקום לחסות את שנדרש לחסות, הפכה את התיק כולו לחסוי לחלוטין. רק לאחר פניות חוזרות ונשנות לפתיחת התיק ובהמשך בקשה בתיק לפרסום הכרעת הדין שבה התייחס הש' פינקלשטיין להחלטת הפרקליטות לחזור בה מכתב האישום ולהחלטה שלא לחשוף את ההנחיה בפני ההגנה הואילו בהנהלת בתי המשפט לפתוח את התיק ולפרסם את הכרעת הדין החשובה והמשמעותית.

קטעים מתוך הכרעת הדין בתפ"ח 24139-09-17 : מדינת ישראל נ' גולובקו(עציר) ואח'

גם בתיק חשוב ציבורית לא פחות, ת"פ 50823-11-19 פרקליטות המדינה נ' אורן עוזיאל ומאור עוזיאל, הוחלט לחסות את התיק. אכן, התיק בוודאי כולל תכנים רגישים שכן עיקרו בהפצת תכנים אישיים באפליקציית טלגרם ע"י שני הנאשמים. אלא שבית המשפט הבין בדיוק את הרגישות הזאת ולכן הקפיד שלא לחשוף פרטים אישיים אפילו במסמך גזר הדין, וממילא ברור לכל שהתיק המשפטי כשלעצמו, וודאי לא חושף שום מידע אישי, אלא מתאר פרמטרים טכניים לחלוטין של התיק דוגמת דיונים בנשקבעו והתקיימו, החלטות שבית המשפט קובע אם ניתן או לא לפרסם, פרטי הנאמשים, ועוד. בפועל, גם תיק זה נותר חסוי.

מי בכל זאת החליט לפרסם מסמך אחד ויחיד מתוך התיק? נכון, הנהלת בתי המשפט. זאת שמצד אחד החליטה שמדובר בתיק חסוי וחסתה אותו באופן מוחלט וללא בסיס משפטי בנט המשפט, מפרסמת כביכול את גזר הדין באתר הדוברות. אלא שעיון באתר הדוברות מגלה כי המסמך שפורסם שם, ערוך וחלקי. למעשה גזר הדין ניתן כחלק מפרוטוקול דיון, וכולל בסופו בקשה מפורשת לאסור פרסום שמו של אורן עוזיאל, הנאשם 1. בית המשפט שוקל את הבקשה ודוחה אותה באותו פרוטוקול ממש שבתוכו מצוי גזר הדין. עם זאת, דוברות הנהלת בתי המשפט, מסיבותיה שלה, בחרה שלא לפרסם החלטה זו, ללא כל הסבר.

חלקים מתוך בקשתו של אורן עוזיאל לאסור את פרסום שמו והחלטת בית המשפט. חלק זה, הושמט ולא פורסם על ידי הנהלת בתי המשפט

לגרסה המרוכבת של פרוטוקול הדיון בו ניתן גזר הדין והוחלט לדחות את בקשתו של אורן עוזיאל לחסות את שמו, באתר הנהלת בתי המשפט.

יתרה מכך, על רקע פרסום מרבית תיקי בית המשפט בעשור האחרון במסגרת פרויקט תועלת המשפט, ושוב ושוב אנו עדים למקרים שבהם יש החלטות מפורשות לחסות שמות של צדדים, לפעמים רק חלק מהצדדים בתיק, והנהלת בתי המשפט במקום לקיים את ההחלטה כלשונה, מבצעת חיסוי מלא של התיק במלואו.

קטע מתוך החלטת בית המשפט לחסות פרטים מזהים של צד בתיק, החלטה שהובילה לחיסוי מלא של התיק באתר נט המשפט

גם בתיק נוסף, בו הוחלט לחסות שם של נאשם אחד מתוך מספר נאשמים, בחרו אנשי הנהלת בתי המשפט לחסות את התיק במלואו ולא להסתפק בחיסוי השם בלבד, כפי שהורה בית המשפט

התופעה המתוארת מעלה, של חיסוי בהיקפים חריגים של תיקים בלי שום הצדקה, צורמת במיוחד על רקע זכות העין ברשימות התיקים שנקבעה בתקנה 2(א) לתקנות העיון.

"כל אדם רשאי לעיין ברשימת המשפטים שבמזכירות בית המשפט."

תקנה 2(א) לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס״ג–2003

על רקע הדברים הללו, התבקשה הנהלת בתי המשפט לפי חוק חופש המידע ולפי תקנות העיון למסור את רשימת התיקים שאינם פומביים בנט המשפט. עם זאת, הנהלת בתי המשפט לא ראתה לנכון להתייחס לבקשה לעיון לפי תקנות העיון ואת הבקשה לפי חוק חופש המידע דחתה באופן חלקי בטענה לפגיעה בפרטיות. בכתב התשובה לעתירה החליטו בהנהלת בתי המשפט לעבות את הטענות והוסיפו שלל טענות נוספות, תוך שהם טוענים בין היתר כי חוק בתי המשפט אוסר עליהם לפרסם את רשימת המשפטים שבמזכירות בית המשפט בסתירה לתקנות העיון.

לעיון בעת"מ 16697-09-19 : זומר נ' סבן ספראי ואח' לרבות כתבי הטענות וההחלטות שבהליך

עדכון: בית המשפט נתן פסק דין בעתירה ביום 10/8/20 כשהוא מקבל את ההסכמות של הנהלת בתי המשפט למסור מידע נוסף על התיקים החסויים ובכלל זה שמות השופטים ותאריכי פתיחה וסגירה, אך דחה את חלק הבקשה שדרש לקבל גם את מספרי התיקים. התוצאה היא שלא ניתן יהיה לבדוק ולאמת את המידע שימסר מהנהלת בתי המשפט. עתה נותר לגלות מתי יימסר המידע אם בכלל.