קריאה ביקורתית של גיא זומר בדוח השנתי של היחידה לחופש המידע.
חלק מהביקרת מופנה נגד היחידה לחופש המידע, אך צריך גם להודות שאלמלא פרסום מידע מקיף וגולמי על ידי היחידה (בדוח הזה ובדוחות הקודמים), סביר שהביקורת לא הייתה נשמעת. וזו כמובן בעיה אינהרנטית בדרישה מגופים ציבוריים להפגין שקיפות, ואחת הסיבות לזה שגופים ציבוריים נמנעים משקיפות. יש לציין כי היחידה לחופש המידע הגדילה ועשתה, ואף פרסמה טור זה על אף חוסר הנוחות שעשוי לגרום לה, ויש לברך על כך.
הביקורת עוסקת במדדי הפסיקה של היחידה ובחוסר השקיפות של פסיקות בתי המשפט בכלל ובחופש מידע בפרט. בנוסף, מסתבר כי מספר הבקשות למידע המוגשות מדי שנה, יציב ברוב הרשויות למעט מספר רשויות מצומצם שבהם נצפתה עליה חריגה. בין אלה ניתן למנות את הרשות הארצית לכבאות והצלה, ששם אין שום עליה אלא רישום פיקטיבי של פניות לקבלת דוחות אירוע וחקירה אשר מסווגות כבקשות מידע. עוד ניתן לצפות בדוח בעליה דרמטית בדחיית הבקשות בגלל פגיעה בפרטיות, תופעה שניתן להעריך כי היא תוצאה של עמדת המדינה בדיון נוסף בתיק נתניהו בעניין שיחותיו עם רגב ואדלסון. לסיום, נצפתה ירידה דרמטית במספר התלונות שמוגשות ליחידה נגד משרדי הממשלה ויחידות הסמך בשל אי מתן מענה לבקשות המידע.