בזכות פעילותו של גיא זומר כמייסד עמותת התמנון לצד אנדי וורמס, הוא נבחר לרשימת 40 הצעירים המבטיחים של עיתון דה מרקר לשנת 2020.
בשנים האחרונות עוסק פעיל חופש המידע גיא זומר בהנגשה של מידע ציבורי – כלומר חשיפתו של מידע שלתפישתו שייך לכולם. הזיקה לתחום נולדה מתחקיר שערך ב־2013 על רמי לוי, בעקבות עניין אישי בתיקי הולילנד. העיסוק בנושא חשף בפני זומר, בעל תואר ראשון במשפטים, את הפוטנציאל והערך של מידע ציבורי מונגש ועל כן בחר לעבוד ביחידה לחופש המידע במשרד המשפטים. ביחידה טיפל בתלונות של אזרחים שביקשו מידע ולא קיבלו אותו. לאחר כשנתיים בתפקיד עזב כדי לעשות את אותו הדבר – באופן עצמאי.
הפעילות הראשונה שלו התמקדה בשתי עתירות: האחת נגד לשכת הפרסום הממשלתית, בדרישה לחשוף את הוצאות הפרסום של מדינת ישראל. כך התגלה כי עשרות מיליוני שקלים מועברים לתאגידים בינלאומיים כמו גוגל ופייסבוק במקום לכלי תקשורת מקומיים; השנייה נגד לשכת עורכי הדין, בדרישה לחשוף את יומנו של ראש הלשכה לשעבר, אפי נוה, ואת הדו"חות הכספיים של הלשכה. מהיומן של נוה עלה כי היה מעורב במינוי שופטים בתקופה שלא היה חבר הוועדה למינוי שופטים, מה שבהמשך היה לחלק מהחשד ל"מין תמורת מינוי", לכאורה. במקביל לעתירות שהגיש באופן עצמאי, החל זומר לעבוד בתנועה לחופש המידע.
בהמשך הקים זומר עם אנדי וורמס את עמותת התמנון העוסקת בהנגשת מידע ציבורי. השניים יוזמים הליכים משפטיים להנגשת מידע ומפתחים כלים טכנולוגיים לאיסוף ותיוג מידע ציבורי. הפרויקט המרכזי של העמותה, "תולעת המשפט", פתח כ־6 מיליון תיקים משפטיים שהתנהלו בישראל מאז 2010. העמותה מפעילה גם את אתר "מידע לעם" יחד עם עמותת הצלחה, התנועה לחופש המידע ואחרים – פורטל שמנגיש מידע שהתקבל בארגונים.
בעקבות מאמציו נחשפו בעיות עומק בנושא שקיפות ופומביות ההליכים המשפטיים. תיקים רבים שהיו אמורים להיות גלויים לציבור אינם נגישים במנועי חיפוש משפטיים. בזכות פעילות משותפת עם הצלחה והתנועה לחופש המידע בתי המשפט החלו בימים אלה בפרסום היקף גדול של החלטות שעד כה לא פורסמו.
צילום: אייל טואג
