האיש שנאבק על שקיפות מערכת המשפט מבטיח: "מי שלא עונה – יחטוף עתירה"

גיא זומר משקיע את כל מרצו בחשיפת מידע לציבור הרחב. בין עתירת חופש מידע למאבק במערכות מיושנות הוא הקים שתי פלטפורמות להנגשת מידע לבעלים האמיתיים שלו – הציבור: "המידע הזה הוא שלנו. אנחנו צריכים לבקש ולדרוש אותו"

אחת העתירות הראשונות שהגיש גיא זומר – משפטן ופעיל חברתי שבשנים האחרונות פועל בכמה חזיתות להגברת השקיפות בגופים ציבוריים, ובמיוחד במערכת המשפט – הייתה דרישה לחשוף את יומן הפגישות של אפי נוה. כשהוגשה העתירה, ב-2017, נוה עדיין לא הסתבך בפלילים, וכראש לשכת עורכי הדין ובן ברית של שרת המשפטים איילת שקד הוא נחשב לאחת הדמויות החזקות ביותר במערכת המשפט.

"הגיע מולי היועץ המשפטי של לשכת עורכי הדין", נזכר זומר. "הוא מעורכי הדין שאני הכי נהנה לעבוד מולם, אבל משפטית הם חוררו לי את הצורה. ככה זה לעתור נגד לשכת עורכי הדין: אתה חוטף כתב תגובה של עשרות עמודים שחצי ממנו זה נימוקים לדרישות למחוק על הסף את העתירה, ואז רק עוברים לנימוקים המהותיים למה לדחות את העתירה".

הנימוק המרכזי של הלשכה היה שנוה לא ניהל את יומנו כעורך דין פרטי בנפרד מיומנו כראש הלשכה. לכן, בסופו של דבר הוסכם כי הלשכה תמסור רשימה ובה כל פגישותיו של נוה עם גורמים רשמיים כמו ח"כים, שופטים, חברי הוועדה לבחירת שופטים ועוד. העיתונאי תומר אביטל הצליב בין רשימת הפגישות של נוה ליומנה של שרת המשפטים לשעבר איילת שקד, שהתקבל גם הוא בעקבות בקשת חופש מידע, וגילה כי לא פעם בזמן שביומנו של נוה נרשמה פגישה עם השרה, ביומנה של השרה לא היה זכר לנוכחותו של נוה. בחלק מהמקרים דובר על פגישות שעסקו בוועדה לבחירת שופטים, אף שנוה עדיין לא היה חבר בוועדה. גם שקד וגם נוה טענו בתגובותיהם שאין כל בעייתיות בפגישות, ואף האשימו את זומר בחטטנות. אבל הוא המשיך במאבקו לחשוף כל פיסת מידע ציבורי לעיני הציבור.

גיא זומר, פעיל חברתי בתחום השקיפות, 17 ביוני 2020 (ראובן קסטרו)

"היום-יום שלי הוא מאבק די סיזיפי להשיג את כל המידע שבעצם שייך לי". זומר (צילום: ראובן קסטרו)

"כל מקום שאני פועל בו הוא במידה רבה כשל של גוף ציבורי, שלא פעל מיוזמתו קודם לכן", אומר זומר בן ה-34. "בשבילי המידע הציבורי הוא ארגז חול עצום של דאטה. יש הרבה קלישאות שכותבים בעתירות חופש מידע, כמו למשל שהמידע הציבורי הוא קניינו של הציבור. בשבילי זו לא קלישאה, אני באמת חי ונושם את זה. אני חוצה ברמזור וחושב על זה שבעירייה יש תכנית של פעילות הרמזור. אני מסתכל על מרפסת שנראה לי שהיא עבירת בנייה, ואני חושב על תיק אכיפה ועל התכניות של הבניין. אני חי ונושם את המידע הציבורי. אני מרגיש כמו הבנאדם הכי עשיר בעולם – עשיר במידע. והיום-יום שלי הוא מאבק די סיזיפי להשיג את כל המידע שבעצם שייך לי".

התשוקה למידע ציבורי הביאה את זומר, ירושלמי במקור, להתקבל ב-2016 לעבודה ביחידה הממשלתית לחופש המידע שפועלת במשרד המשפטים. הרומן הזה לא האריך ימים, וב-2017 התפטר והחליט לעבור לצד השני של המתרס. "יצאתי לדרך אקטיביסטית יותר, והתחלתי להגיש עתירות נגד כל מי שלא רצה לתת לי מידע. את שתי העתירות הראשונות שלי הגשתי ביחד – אחת נגד לשכת הפרסום הממשלתית (לפ"ם), שלא הסכימה לפרסם את הוצאות הפרסום של ממשלת ישראל, ובמקביל עתרתי לחשוף את יומן הפגישות של אפי נוה".

בסוף 2017 עבר זומר לבצע את רוב פעילותו בתחום תחת "התנועה לחופש המידע", ובמקביל עבד כאנליסט ואז כראש צוות בחברת סטארט-אפ. מאז הספיק לעזוב את התנועה, ובתחילת השנה גם נסגרה החברה בה עבד – מה שאפשר לו להשקיע את כל מרצו בחשיפת מידע ציבורי. "השנה הגשתי עתירה כמעט כל שבוע", הוא אומר. "מבחינתי מי שלא עונה לבקשת חופש מידע צריך לדעת בוודאות שהוא יחטוף עתירה, וגם מי שדוחה בקשות בטענות שנראות לי לא מוצדקות".

זמן הוא לא המשאב היחיד הדרוש לחשיפת מידע. "מטבע הדברים זה עולה המון כסף. בשנה האחרונה (מתחילת 2020 – ד"ד) הגשתי 15-20 עתירות, ובכל עתירה האגרות עומדות על בערך אלפיים שקלים, ככה שזה יוצא עשרות אלפי שקלים רק על אגרות בית משפט".

מי מממן את כל זה?

"התקופה שעבדתי בתור ראש צוות דאטה יכולה לממן הרבה מאוד עתירות. יש הבדלים גדולים בשכר בין מי שעובד במגזר שלישי למי שמגיע מהיי-טק, בטח בתפקיד ניהולי. אז אני פשוט שורף את החסכונות שלי".

"אנשים היו בטוחים שההליכים המשפטיים שלהם הם עניינם הפרטי"

כחלק ממיסוד הפעילות שלו הקים זומר יחד עם אנדי וורמס את עמותת "התמנון", שפועלת להנגשת מידע ציבורי, והם ייסדו שתי פלטפורמות דיגיטליות: הראשונה היא "מידע לעם", אתר שאליו פעילים ועמותות – בייחוד עמותת "הצלחה" ועו"ד אלעד מן – מעלים מידע שהושג בבקשות ועתירות לפי חוק חופש המידע. הפלטפורמה השנייה, שהקים במקור וורמס, היא "תולעת המשפט" – שמהווה את החזית העיקרית במאבקו של זומר להגברת השקיפות במערכת המשפט.

נקודת המוצא של המאבק הזה היא החוק שקובע כברירת מחדל שדיונים משפטיים ייערכו בפומבי ויהיו פתוחים לציבור. נקבעו לכך כמה חריגים כמו דיונים בענייני משפחה והליכים שקשורים לקטינים – ומתנהלים בדלתיים סגורות – אבל הכלל הוא שדיונים משפטיים יהיו פתוחים לציבור. מלבד האפשרות להיות באולם בית המשפט בזמן הדיון עצמו, העיקרון הזה מוגשם על ידי פרסום פסקי הדין וההחלטות, בין היתר על ידי מערכת "נט המשפט", שמפעילה הנהלת בתי המשפט – אלא שכאן הדברים מסתבכים.

בכיר במערכת המשפט במהלך הארכת מעצרו בבית משפט השלום, ת"א 16 בינואר 2019 (ראובן קסטרו)

העתירה הראשונה. נוה (צילום: ראובן קסטרו)

מכיוון שהמערכת מגלה גם פרטים אישיים, הגישה אליה מחולקת לרמות. הציבור הרחב יכול לראות בכל הליך שמתנהל בדלתיים פתוחות רק פרטים כלליים כמו שמות הצדדים ומספר התיק, וכן לקרוא החלטות שניתנות במהלך המשפט ואת פסק הדין שניתן בסופו. גישה לפרוטוקולים של דיונים ולמסמכים שמוגשים בהליך ניתנת רק לצדדים בתיק ולעיתונאים, בכפוף להתחייבות שלא לעשות במידע שימוש לרעה.

"נט המשפט" היא לא מערכת אינטואיטיבית, בלשון המעטה. היא אינה מאפשרת חיפושים רוחביים – כמו למשל חיפוש כל כתבי האישום שהוגשו בעבירה מסוימת. למעשה לא ניתן אפילו למצוא בה תיק לפי שמות הצדדים, אלא רק לפי מספר התיק או התאריך בו הוא נפתח. זומר סבור כי המצב הזה אינו מתקבל על הדעת.

"הנהלת בתי המשפט בעצם אחראית על אחד המאגרים הרגישים במדינת ישראל – מאגר שכולל המון מידע אישי, רגיש, פרטי ורפואי", אומר זומר. "ומצד שני עקרון פומביות הדיון מחייב אותה לפתוח חלקים מאוד משמעותיים מהמאגר הזה. זה דבר שדורש המון מיומנות ומקצועיות, ושם אין לא הבנה, לא מקצועיות, לא אכפתיות ולא אחריות לעניין הזה".

גיא זומר, פעיל חברתי בתחום השקיפות, 17 ביוני 2020 (ראובן קסטרו)

"חי ונושם את המידע הציבורי". זומר (צילום: ראובן קסטרו)

"הם בנו את האתר הכי לא נגיש שיש, וזו שכבת ההגנה המרכזית לנתוני בתי המשפט. השכבה השנייה זה להפיץ את המידע הזה לגופים כמו מנועי החיפוש המשפטיים. זה מאוד נוח להנהלת בתי המשפט, גם כי יש חומת תשלום וזה מצמצם את החשיפה למידע, וגם כי לאותם גופים יש אינטרסים מסחריים. למשל, אם נחשף משהו שלא אמור להיחשף, מי שנפגע מזה מאיים בתביעה של מיליונים על המאגר המשפטי, והוא מסיר את המסמך".

לפני כמה שנים גילה זומר את אתר "תולעת המשפט" שהקים וורמס, והצטרף לתפעולו. האתר אוסף בצורה אוטומטית מדי יום את כל המידע שגלוי לציבור הרחב ממערכת "נט המשפט", ומארגן אותו בצורה שתאפשר לבצע בו חיפושים. "דרך תולעת המשפט החלטנו לאתגר את התפיסה של הנהלת בתי המשפט, לגרום לה לקחת אחריות על המידע שלה, ובמקביל להנגיש אותו גם לחוקרים ולציבור הרחב באופן חופשי ופתוח. בלי פרסומות, בלי חומות תשלום, בלי דיסקליימרים".

אין פה בעיה חוקית?

"יש חסינות מוחלטת מפני תביעות על פרסום של מידע שכבר פורסם על פי דין, ולכן לטענתנו אנחנו מכוסים גם בנושאי פרטיות וגם בנושאי לשון הרע. אבל זה בהחלט מייצר מתח אדיר ומערער תפיסה של הרבה מאוד אנשים שהיו בטוחים שההליכים המשפטיים שלהם זה עניינם הפרטי, ופתאום כל הדברים האלה צפים בגוגל. אנחנו מקבלים יום יום פניות של אנשים שרוצים שנסיר דברים מהאתר, וככלל אנחנו לא מסירים מידע פומבי".

ומה אם משהו התפרסם בטעות בנט המשפט, תפרסמו אותו גם?

"אנחנו כן מסירים טעויות ותקלות. בתוך הקוד של תולעת המשפט מוטמע מנגנון שלם שאמור לזהות, מבחינה משפטית, תיקים שאמור להיות עליהם חיסיון ולגרוע אותם מהאתר. למשל, בתביעות על נזקי גוף לפי חוק לא אמורים להתפרסם שמות הצדדים. אם המערכת רואה תביעת נזקי גוף ומזהה שהשמות לא שונו ל'פלוני', היא באופן אוטומטי חוסמת את כל המסמכים בתיק ומציינת שזה התהליך שהתיק עבר. זה נכון גם לתיקי משפחה, תיקי נוער, תיקי ביטוח לאומי ולאחרונה גם לתיקים פליליים שהסתיימו בקביעה שהנאשם לא כשיר לעמוד לדין. אבל במקרים אחרים, אנחנו מאמינים שבית המשפט שלפניו כל החומר הרלוונטי, הוא מי שצריך להכריע בשאלה המורכבת הזו. לכן מי שחושב שהאיזון שגוי במקרה הפרטני שלו, אנחנו מפנים אותו לבתי המשפט".

"חצי מהתיקים בעשור האחרון לא מכילים אף מסמך פומבי"

במסגרת העבודה על תולעת המשפט גילה זומר שרבות מההחלטות בבתי המשפט ניתנות במה שמכונה "פיתקית" – החלטה של השופט על גוף הבקשה המקורית. זה מנגנון שנועד במקור להחלטות טכניות ושוליות, אך הוא התרחב עד כדי כך שלפעמים אפילו פסקי דין מנומקים נכתבים על "פתקית". חלק מההחלטות גם ניתנות בתוך פרוטוקול הדיון, ולכן לא מסווגות ב"נט המשפט" כהחלטה – אלא כפרוטוקול. לכאורה מדובר בסוגייה טכנית, אך התוצאה היא שלציבור הרחב אין גישה לאותן החלטות.

"מתברר שחצי מהתיקים המשפטיים בישראל בעשור האחרון לא מכילים אף מסמך פומבי", מתרעם זומר. "זה כאילו התיק לא פורסם מעולם. עשיתי מחקר על הטלת הוצאות משפט בעתירות חופש מידע. זה נושא שיכול להשפיע על התמריצים להגיש עתירות כאלה. ומה שהסתבר זה שמתוך בערך 700 תיקים שבדקתי, רק ברבע מהם הייתה החלטה פומבית בעניין הטלת ההוצאות".

אתר הרשות השופטת (אתר רשמי , -)

"האתר הכי לא נגיש שיש". מערכת נט המשפט

כשגורם מבקש לעיין בהחלטות בתיק שאינן מפורסמות, הבקשה מועברת לשופט או להרכב השופטים שיושב בתיק, והוא מכריע בה. גם המנגנון הזה, לדברי זומר, הוא בעייתי. "זכות העיון לא אמורה להיות מותנית בשיקול דעת שיפוטי, ואחת הסיבות לכך היא שהמנגנון הזה נועד בין היתר כדי לבקר את שיקול הדעת של השופט. אני רוצה לדעת איך השופט קיבל החלטות, ואם הזכות לעיין בהחלטות נתונה לשיקול הדעת שלו, אתה הופך אותו מעורב בביקורת על עצמו. זו באמת בעיה".

"המידע הציבורי הוא שלנו, הציבור", מסכם זומר. "אנחנו כציבור צריכים לבקש ולדרוש אותו, והגופים הציבוריים צריכים לדעת שעליהם לפתוח אותו: לא מאחורי חומות תשלום, ולא בממשקים שאי אפשר לחפש בהם. הפעילות שלי נועדה כי לעודד ולדרבן אותם לפעול ככה".

הרשות השופטת: "המערכת מנוהלת במקצועיות"

מדוברות הרשות השופטת נמסר בתגובה לטענות כי "מערכת 'נט-המשפט' עוצבה כך שהחלטות הנושאות אופי טכני, כגון: קביעת מועדי דיון, הוראות על הגשת כתבי טענות, הגשת תגובות, קציבת לוחות זמנים לביצוע פעולה כמו הגשת חוות דעת מומחים וכו', הניתנות במהלך דיון ומקבלות ביטוי בפרוטוקול הדיון, אינן מתפרסמות וזאת נוכח העובדה שפרוטוקול הדיון עצמו אינו מתפרסם לפי דין. הוא הדין אשר להחלטות הנושאות אופי טכני הניתנות על גבי כתבי הטענות, המכונות 'החלטות בפתקית' וזאת נוכח העובדה שכתבי הטענות פתוחים מכוח הדין לעיון הצדדים ובית המשפט בלבד. על אף האמור, ומשהוברר כי ניתנות גם החלטות בפרוטוקולים ובפתקיות שאינן נושאות אופי טכני, הורה מנהל בתי המשפט על ביצוע שינוי במערכת 'נט-המשפט' שיאפשר פרסום החלטות שאינן נושאות אופי טכני באתר הרשות השופטת. השינוי האמור במערכת 'נט-המשפט' נמצא בשלבי פיתוח ויושלם בהקדם".

באשר לטענות לגבי הגשת בקשות לעיון בהחלטות, נמסר בתגובה כי "אדם שאינו בעל דין אינו רשאי לעיין במסמכים השמורים בתיק בית המשפט. בהתאם לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה, רשאי מי שאינו בעל הדין להגיש בקשה לעיון בתיק בית המשפט. החלטה בעניין נתונה לשיקול דעת בית המשפט. מעצם טבעו של הליך שיפוטי, בטרם קבלת החלטות שיפוטיות, מתבקשות על דרך הכלל עמדות הצדדים. הטרוניה אפוא ביחס לכך שההחלטות בבקשות לעיון בתיקים ניתנות לאחר שמופעל בעניין שיקול דעת ולאחר שמתקבלות עמדות הצדדים, היא למצער לא מבוססת, שכן כאמור, הדבר נעשה מכוח הדין ובצדק".

לבסוף נמסר עוד מדוברות הרשות השופטת כי "אין חולק שמערכת 'נט-המשפט' מהווה מאגר מידע האוצר בתוכו גם פרטים אישיים של בעלי הדין וגורמים נוספים הנוטלים חלק בהליך השיפוטי. מערכת 'נט-המשפט' רשומה בפנקס מאגרי המידע המנוהל ומפוקח על ידי הרשות להגנת הפרטיות. המערכת עומדת בדרישות חוק הגנת הפרטיות והתקנות שלפיו. בניגוד לנטען, המערכת מנוהלת במיומנות ובמקצועיות, תוך שימת דגש על נושא הגנת הפרטיות ושמירה על המידע".

לכתבה בוואלה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: