עת"מ 2926-09-11‏ ‏ אמנון סומך נ' מדינת ישראל משרד הביטחון

לפסק הדין המלא

עיקר:

הצדקות להגשת עתירה מאוחרת לעניין שיהוי

ציטוט נבחר:

משמעות השיהוי
למן המועד שבו נמסרה לעותר הודעת משהב"ט שהמידע המבוקש אינו מצוי בידי משהב"ט ועד להגשת העתירה דנן חלפו כארבעה חודשים. כידוע תוחמות תקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים את המועד להגשת עתירה מנהלית אל מסגרת של 45 ימים מיום שהתקבלה החלטת הרשות נושא העתירה. העתירה הוגשה, אם כן, בשיהוי ניכר. העותר לא הראה צידוק של ממש לשיהוי זה.
שיהוי שנובע מאי עמידה במסגרות זמן הקבועות בדין מכונה "שיהוי סטטוטורי". במקרה זה השיהוי הוא בעל משמעות דיונית – פורמאלית בלבד. אין לו השלכה מהותית. שהרי שבמעמדן ובמצבן של המשיבות לא חל כל שינוי בפרק הזמן שמיום מתן הודעת הסירוב לעותר ועד להגשת העתירה.
דחיית עתירה בשל שיהוי דיוני נעדר השלכה מהותית, איננה הכרח. בעניין כבענייננו דחיית העתירה מטעם זה בלבד עשויה להיות בלתי יעילה. שכן העותר יכול, בכל עת, לנסח פנייה חדשה למידע (בשינוי מזערי לבקשה דנן) ו"מרוץ" הזמן להגשת עתירה יחל מחדש. יתר על כן, מאן דהוא אחר, בשליחות נסתרת של העותר, עשוי להגיש את אותה בקשה לקבלת מידע שהוגשה בענייננו. אם ייענה בסירוב יוכל להגיש עתירה. על כן דחיית העתירה מן הטעם הפורמאלי של שיהוי עלולה להכביד על הרשות ועל בית המשפט יותר מאשר להועיל.
אך קיימים גם טעמים טובים לדחות את העתירה בשל השיהוי שדבק בה. ראשית, מקום שהדין קובע גבולות של זמן לשם ייזום הליך, מן הראוי להקפיד על קיום לוח הזמנים. את הדין יש לכבד.
שנית, העותר מנצל את הנגישות הקלה לערכאות שהחוק הניח בידו. פעם אחר פעם הוא פתח בהליכי משפט מסוגים שונים (עתירות מנהליות, הגבלים עסקיים, תובענה ייצוגית) שכולם סובבים את עניין תפעול האוטומטים. ניצול זה של אפשרויות דיוניות הוא כמובן מותר, אך ראוי שייעשה על פי כללי הדין ובהם כללי שירת לוחות זמנים מחייבים.
בין הא לדא החלטתי בכל זאת לעיין בטעמי העתירה גופם ולראות איזה ממש יש בהם.

       

פוסטים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.