בית משפט ידון בפומבי, זולת אם נקבע אחרת בחוק או אם בית המשפט הורה אחרת לפי חוק

אז נתחיל בהיררכיה המשפטית שבה מעוגן עקרון פומביות הדיון ככל שאנחנו מדברים על תיקי בתי המשפט וההחלטות

לפסוטים נוספים בסדרה זו:

על סוגי ההחלטות והמסמכים

על מימוש הזכות לעיין בהחלטות

העקרון והזכות

מעל כולם, חוק יסוד: השפיטה, וליתר דיוק סעיף 3 לחוק שקובע את עקרון פומביות הדין

בית משפט ידון בפומבי, זולת אם נקבע אחרת בחוק או אם בית המשפט הורה אחרת לפי חוק.

תחתיו חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ״ד–1984 ובפרט סעיף 68 לגבי הפומבי וסעיף 70 לגבי מה שאינו פומבי, סעיפים אלה קובעים הוראות מפורשות מה פומבי ומה חסוי.

תחת אלה, תקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס״ג–2003 שמגדירות את ההסדרים השונים הנוגעים לזכות של אדם לעיין בהליכים המשפטיים.

זכות מקבילה היא הזכות למידע הציבורי לפי חוק חופש המידע, התשנ״ח–1998 . אלא שבזכות זו יש חסם מסוים והוא הגדרת הרשות הציבורית ככזו המסוייגת ממידע מתוך הליך משפטי (סעיף 2(5)). יחד עם זאת, בית המשפט המחוזי בירושלים בשתי פסיקות בעתירות חופש מידע נגד משרד המשפטים (המחלקה לחקירת שוטרים) ביטל את החלטת הרשות והורה למסור את כתבי האישום שהתבקשו על פי חופש המידע (עת"מ 17719-10-15 : גלידר נ' המחלקה לחקירת שוטרים ו- עת"מ 38870-10-16 : איגור נ' הממונה על חופש המידע , משרד המשפטים). על רקע פסיקות אלה, אף פורסמה טיוטה לתיקון תקנות העיון שנועדה לעגן ולהבהיר את היחס בין תקנות העיון לבין חופש המידע, באמצעות תיקון תקנה 7 (שמירת דינים) כך שיובהר כי מי שחפץ לעיין במידע מתוך תיק בית המשפט, ככל שהוא נוצר ע"י רשות ציבורית, יוכל לעשות זאת לפי תקנות העיון או לפי חופש המידע, לשיקולו.

על ההסדרים שנקבעו

תקנות העיון למעשה קבעו 4 הסדרים שונים, שנקבעו בתקנות 2 עד 5, מתוכם הנהלת בתי המשפט מוכנה להכיר רק ב-3 בלבד כפי שיתואר בהמשך.

תקנה 2

תקנה 2 היא התקנה החשובה ביותר היא מגדירה את זכות העיון של כל אדם באשר הוא אדם. זכות זו אינה מוכרת ע"י הנהלת בתי המשפט והנהלת בתי המשפט עומדת על העקרון שלא לקיים ולא לאפשר שום מימוש של זכות זו. הזכות בפועל כוללת שני סוגי מידע. תקנה 2(א) מתייחסת לרשימת המשפטים שמנוהלים בישראל. להבדיל מהאסיר X, מתקין התקנות ביקש שלא יהיה דבר כזה תיק חסוי, ולכל אדם תהיה הזכות לדעת איזה תיקים מתנהלים בישראל. תקנה 2(ב) מתייחסת להחלטות השיפוטיות שניתנו בתיקים, וכאן מתקין התקנות ביקש כמובן לסייג את הזכות לאותן החלטות שלא נאסרו בפרסום. כך לדוגמה אם יש תיק בדלתיים סגורות, זכות עיון בעצם קיומו של התיק, אך לא בהחלטות. כאמור, הנהלת בתי המשפט לא מכירה בזכות זו ולשיטתה לא קיימת זכות עיון בהחלטות שלא נאסרו לפרסום ולא קיימת זכות עיון ברשימת המשפטים (לרבות משפטים שכלל לא נאסרו בפרסום אלא סתם הוחלט לחסות אותם מחשש שיזלוג בהם מידע מתוך מסמכי בית המשפט).

אם מישהו תהה כיצד ממשים את זכות העיון שבתקנה 2, אז בית המשפט העליון במסגרת בג"ץ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ. שר המשפטים (08.10.2009) ביקש לעשות סדר וקבע מפורשות בסעיף 6 לפסק הדין

זכות העיון של מי שאינו צד להליך או זכות העיון לציבור הרחב קבועה בתקנות 2 ו-4 לתקנות העיון. תקנות 2 ו-4 מפרטות את זכות העיון של הציבור הרחב במידע הקיים בבתי המשפט. תקנה 2(א) קובעת את הזכות לעיין ברשימת המשפטים, כדי שיוכל אדם לדעת מתי מתקיים משפט אשר יש לו עניין בו. וכך קובעת התקנה:

"2. (א) כל אדם רשאי לעיין ברשימת המשפטים שבמזכירות בית המשפט."

תקנה 2(ב) מרחיבה את זכות העיון של הציבור ללא כל צורך בהגשת בקשה לבית המשפט, אולם זאת רק לגבי החלטות של בית המשפט, ורק לגבי אלה שאינן אסורות לפרסום על פי דין. התקנה קובעת כך:

"2. (ב) כל אדם רשאי לעיין בהחלטות שאינן אסורות לפרסום על פי דין."

חלוף הזמן הביא עימו גם שינוי מהותי בכל הנוגע לפרסום פסקי דין והחלטות של בתי המשפט כמו גם לנגישות אליהם, וכיום מתפרסמים רוב פסקי הדין וההחלטות של בתי המשפט השונים באתר האינטרנט של הרשות השופטת, כך שהם פתוחים לעיונו של כל אדם באופן שוטף, בכפוף

כאמור בסיפא לסעיף 6 לפסק הדין, כבר אז היה ברור שההתפתחות הטכנולוגית הייתה אמורה לקדם את מימוש זכות העיון שבתקנה 2, אך באותה נשימה טעה בית המשפט לחשוב שבאותם ימים רוב פסקי הדין והחלטות בית המשפט מתפרסמים. האמת היא שחלק קטן מאד מפסקי הדין והחלטות בית המשפט מתפרסמים, ולמעשה מאז ועד היום, מחצית התיקים בישראל מסתיימים בלי שפורסמה אפילו החלטה אחת, וגם במקרים שבהם מתפרסמות אי אלו החלטות, מדובר על פי רוב באחוז קטן מכלל ההחלטות בתיק.

תקנה 3

תקנה 3 מסדירה את זכות העיון של הצדדים לתיק, כאשר היא נכתבה עדיין לא הוקם אתר נט המשפט, ולפיכך היה צורך לפנות לבית המשפט ולבקש לעיין, עיון של ממש. מאז הוקם אתר נט המשפט, וכיום באמצעות הזדהות ממשלתית או ברכישה של כרטיס חכם מתאים, כל אדם יכול לעיין בתיקיו ובמסמכים שבהם באופן מקוון.

תקנה 4

תקנה 4 בדומה לתקנה 2 מתייחסת לכל אדם, ומאפשרת להגיש בקשה בתיק עצמו לעיון בתיק. בקשה זו נעשת באמצעות טופס מתאים ובמקרים מסוימים כרוכה באגרת בקשה. בקשות אלה כפופות לשיקול הדעת השיפוטי וכרוכה באיזון שבין האינטרסים השונים של המבקש והצדדים בתיק. לפיכך, לרוב, בקשה כזו תועבר לתגובת הצדדים ובהתאם לתגובתם ישקול בית המשפט להתיר את העיון. יצוין כי פסיקה נרחבת הרחיבה את זכות העיון לפי תקנה 4 וקבעה כי ברירת המחדל של ההכרעה בבקשות אלה צריך להיות התרת העיון ועיקר הנטל מוטל על הצדדים ככל שאלה מבקשים להתנגד להתרת העיון.

תקנה 5

תקנה 5 עניינה היתר לעיון כללי והיא מיועדת למי שאינו צד בתיק אך שיש לו עניין תכוף בעיון בתיקים. מדובר על פי רוב בעיתונאים בתחום המשפטי ובאנשי גופים ציבוריים וגופי מחקר שמבקשים לעיין באופן קבוע בתיקים.

את רשימת בעלי ההיתרים נכון לפברואר 2018 ניתן למצוא באתר מידע לעם

ובמה בכל זאת אפשר לעיין?

אז זכות העיון שהוגדרה בסעיף 2, ממומשת בחלקה באמצעות אתר נט המשפט, כפי שגם תואר בבג"ץ האגודה נ' שר המשפטים שתואר מעלה. כלומר באתר נט המשפט לכאורה מצויים כל תיקי בית המשפט ובהזנת מספר תיק ניתן לצפות בפרטי התיק ובתוכו גם בהחלטות שלא נאסרו לפרסום. בפועל, המציאות מלמדת כי היקף אדיר של תיקים אינם זמינים בנט המשפט ללא כל הסבר, והנהלת בתי המשפט עומדת על כך שאלה לא יפורסמו בשום דרך וצורה ולא יימסרו, לא באפיק של חופש המידע ולא באפיק של תקנות העיון. כך גם לגבי החלטות, מצד אחד ישנן הנחיות סודיות המורות למזכירות בית המשפט שלא להתיר את העיון בהחלטות כמצוות תקנות העיון, ומצד שני, הנהלת בתי המשפט מסרבת לאפשר קבלת המידע מהחלטות בית המשפט באפיק של חופש המידע בטענה שהחוק לא חל על מידע זה, חרף פסיקת בית המשפט המחוזי בירושלים.

בהקשר זה ראוי לשים לב, כי בית המשפט המחוזי בירושלים הבהיר את הקושי במסירת מידע מתוך כתבי האישום שהתבקשו, ולצד זאת יש לזכור כי יישום חופש המידע על מידע זה מייצר עקיפה של סמכות בית המשפט לנהל ולשלוט בגישה למידע המתנהל בתיק, כפי שניתנה בידיו במסגרת תקנות העיון. אלא שדווקא מסירת החלטות בית המשפט, לא מעורר כל מתח שכזה, מטבעם הם לא כוללים מידע רגיש באופן חריג ויותר מכך, ממילא אלה לא מצויים בסמכות של בית המשפט להחליט האם למסור את המידע או לאו. ממילא מחוייבים עובדי הנהלת בתי המשפט לאפשר את העיון ולפיכך אין כל מתח בין ההסדרים ואין כל חשש לעקיפת סמכות שניתנה בידי בית המשפט או כל גורם אחר.

לעניין היקף התיקים החסויים מדובר כ-100 אלף תיקים מדי שנה שאינם זמינים בנט המשפט, חלק לא מבוטל מהם, ללא כל החלטה שיפוטית, חלקם בעקבות החלטה נקודתית לחסות דיון , פרוטוקול או מסמך, חלקם בעקבות החלטה זמנית לחיסוי. מיותר לציין כי בזמן הזה היקף לא מבוטל של תיקים שחלק מהפרטים בהם אסורים בפרסום על פי דין, והנהלת בתי המשפט דווקא מותירה אותם פתוחים ונגישים באתר נט המשפט. לעניין היקף ההחלטות, אז בדיקה שבוצעה על מעל ל-5 מיליון תיקים באתר נט המשפט, שהדיון בהם הסתיים (מתוך התיקים הלא חסויים), מגלה כי במחצית מהתיקים לא פורסם אף מסמך פומבי. מתוך אלה שיש בהם מסמך פומבי, במרבית המקרים רוב ההחלטות אינן פומביות.

לעיון בדש-בורד התיקים הפומביים

יצוין כי המונח תיק פומבי בדש בורד מתייחס לתיק שבו יש לפחות החלטה אחת פומבית, אך בפועל, היקף התיקים שבהם יש החלטות שאינן פומביות ככל הנראה מתקרב ל-100% מהתיקים, ויש מעט מאד תיקים בישראל שבהם כל ההחלטות פומביות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: