כל המדדים מצביעים כי רמת הציות להוראות חוק חופש המידע בקרב הרשויות הציבוריות בישראל נמוך במיוחד. מיעוט של בקשות מידע נענות בתוך הזמן הקבוע בחוק ומיעוט קטן יותר נענה ללא שיהוי כנדרש בחוק. בחלק הולך ועולה מבקשות המידע, מתקבל המידע רק לאחר הגשת עתירות "אי מתן מענה". כלומר עתירות שלא תוקפות את הסירוב למסור מידע אלא את עצם העובדה שהרשות לא טרחה לענות כלל לבקשה למידע. גם מספר העתירות ההולך ועולה מדי שנה מלמד על כך.
כלומר מעשית, כדי לממש את הזכות במידע לפי חוק חופש המידע, במקרים רבים יש צורך בהגשת עתירת חופש מידע. להגשת עתירות אלה שני חסמים מרכזיים, האחד ידע של מבקש המידע, משלב ניסוח הבקשה ועד לשלב ניסוח העתירה. השני, כסף, עתירת חופש מידע כרוכה בתשלום אגרה של 2,000 שקל, ייצוג בהליך שכזה יכול לעלות 7,000-15,000 ש"ח, ולצד כל זאת כמובן כל הליך כרוך בסיכון כספי. אחת התרופות שיכולות לצמצם או לפצות על החסמים האלה אלו פסיקות הוצאות משפט, ולפיכך עמוד זה ירכז סוגיות שונות שעלו בנושא פסיקת הוצאות משפט.
נציין כי הוגשו 2 ערעורים לבית המשפט העליון בשל אי פסיקת הוצאות בעתירות חופש המידע, ומידע נוסף אפשר למצוא כאן.