קטגוריות
חדשות חופש מידע

פרסום הדוח השנתי

סעיף 5 לחוק חופש המידע ותקנות 6-7 לתקנות חופש המידע קבעו את חובת פרסום הדוח השנתי של הרשויות הציבוריות בישראל ופירוט מדוקדק של המידע שיש לכלול במסגרת הדוח השנתי. מידע זה הוא חלק ממערך של מידע מחוייב בפרסום על פי ולצידו גם מידע סביבתי והנחיות מינהליות. ראוי בהקשר זה לציין כי הנחיות היחידה לחופש המידע קובעות חובות פרסום נוספות החלות על משרדי הממשלה ויחידות הסמך ובכלל זה פרסום מידע על ועדות ציבוריות כמו גם דוחות התקשרויות.

הדוח השנתי הוא מעין תעודת זהות עבור האזרחים על הרשות הציבורית. הוא כולל את המבנה הארגוני של הרשות, תיאור פעילתה בשנה החולפת והפעילות המתוכננת לשנה הקרובה. בהתאם לפעילות, גם פירוט התקציב. עוד כולל הדוח עלונים שפרסמה הרשות, תמיכות שנתנה, רשימת החוקים שהשר אחראי עליהם במשרדי הממשלה ומידע נוסף. יש לציין כי כלל משרדי הממשלה מפרסמים את נתוני הפעילות והתקציב באופן יזום, הפעילות תחת אגף חברה וממשל במשרד רה"מ (עבור כל משרדי הממשלה ויחידות הסמך) והתקציב באגף התקציבים שבמשרד האוצר (שוב, עבור כל הרשויות). לפיכך פרסום הדוח במשרדי הממשלה הוא יחסית פשוט ומבוסס בעיקר על עדכון הדוח הקודם.

למרות כל זאת, מדוח שפרסמה היחידה הממשלתית לחופש המידע ביום 26/8/20 עולה כי 7 משרדים לא פרסמו את הדוח השנתי ובנוסף 12 יחידות סמך. לפיכך פנינו לגופים שלא פרסמו את הדוח השנתי וביקשנו מהם לספק הסברים ככל שיש שיהוי בפרסום הדוח.

ברקע יש לציין כי עתרנו נגד לשכת עורכי הדין ומד"א לפרסום הדוחות השנתיים שלהם בשנים עברו. בנוסף, הוגשו שתי עתירות נגד משרד רה"מ האחת כנגד אי פרסום הדוח, במסגרתה הודיעה משרד רה"מ כי הוא לא מכיר בחובת פרסום הדוח וסבור שדי בפרסום תמצית הדוח. לפיכך הוגשה עתירה נוספת הדורשת את פרסום מלוא הדוח ללא סייג.

לעתירה לרבות כתב העתירה ותגובת המדינה

לכתבה בניוז 1

לדוח היחידה הממשלתית לחופש המידע

לרשימת הרשויות והתגובות שמסרו

  • משרד ראש הממשלה:
  • הממונה טענה כי עד תחילת אוגוסט יפורסם דוח 2019, בפועל טרם פורסם
  • משרד המשפטים;
  • משרד התיירות;
  • משרד התקשורת; הממונה מסר כי צפוי להתפרסם הדוח עד סוף ספטמבר 2020
  • משרד התחבורה;
  • משרד ירושלים ומורשת: בוצעה פנייה כמו גם התייחסות לכך שהרשות לא מפרסמת דף חופש מידע כנדרש
  • המשרד לנושאים אסטרטגיים והסברה

כמו-כן, 13 גופים ציבוריים המחויבים לפרסם את הדוח לא עשו זאת:

  • צבא ההגנה לישראל;
  • נציבות שירות המדינה;
  • רשות החברות הממשלתיות: העלו את הדוח ועדכנו אותנו ביום 31/8/20, הדוח זמין כאן
  • האפוטרופוס הכללי והכונס הרשמי: לא בוצעה פנייה
  • הרשות הארצית לכבאות והצלה;
  • המרכז למיפוי ישראל;
  • הרשות הממשלתית למים ולביוב;
  • הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן: תגובה ראשנית מצורפת בסוף
  • השירות המטאורולוגי הישראלי: לא בוצעה פנייה
  • השירותים הווטרינריים: לא בוצעה פנייה
  • מינהל המחקר החקלאי: לא בוצעה פנייה
  • מערך הסייבר הלאומי

קטגוריות
בקשת עיון חדשות מידע שנמסר

תעודת הזהות של אמי פלמור

למה לפרסם את תעודת הזהות של אמי פלמור?

אז הכל בתחיל מידיעה חדשותית לא מאד דרמטית על בקשה לקיצור הצינון של אמי פלמור. הידיעה התפרסמה באתר ניוז1 כשאת מסמך הבקשה לקיצור צינון, מוכרים לקהל הצופים בתמורה למנוי שנתי לאתר.

היות וחשבנו שמדובר במידע ציבורי מובהק, חשבנו שאין מקום לסייג אותו למי שמשלם לאתר מסחרי ויש לוודא שהוא פתוח ונגיש לכל. לשם כך, הגשנו בקשת עיון שהתבססה על מצב דברים זה ממש.

אלא, שאז, במקום פשוט להסכים לפרסום מידע שממילא נמכר למנויי ניוז1, בחרה אמי פלמור, באמצעות מייק בלס, המשנה ליועמ"ש לשעבר, לטעון שיש משום פגיעה בפרטיות בעצם פרסום תעודת הזהות (דבר שנוי במחלוקת) ובכל מקרה כי היא מבקשת שלא יתאפשר למבקשים להעתיק או לפרסם את מספר תעודת הזהות של המבקשת עם פירוט המקומות שבהם מתבקש יו"ר הוועדה לחסות את מספר תעודת הזהות.

הבקשה החריגה הזאת דרשה זמן רב שבו עסקו יו"ר הוועדה וצוות מזכירות בית המשפט המחוזי, על מנת לעבור על עשרות המסמכים בתיק ולהשחיר דף דף בהתאם להוראותיו של מייק. התוצאה היא כמובן שמספר תעודת הזהות יחד עם כתובת המגורים של מייק, מפורסמים עתה לכל אזרח.

מיותר לציין שממילא, גם מה שכביכול הושחר, הוא קריא לעין האנושית.

לכלל מסמכי התיק ניתן להיכנס לאתר מידע לעם

אז למה בכל זאת לפרסם את מספר תעודת הזהות של אמי?

קודם כל כי אנחנו מתנגדים לכל עריכה ושינוי במסמכי בית המשפט. בית המשפט הוא היחיד שמוסמך לערוך את המסמכים ואנו מאמינים שפרסום ע"י גורם פרטי חייב להיות בדיוק אבל בדיוק כמו שבית המשפט פרסם. בלי עריכות, בלי פרסום סמוי והפניות, בלי לחשוב שאנחנו יודעים יותר טוב איך לנסח את מסמכי בית המשפט. כל שינוי, עריכה או תיקון חייב להעשות על ידי בית המשפט.

הסיבה השנייה, שלצד אמי, הנהלת בתי המשפט מפרסמת את תעודות הזהות של עשרות או מאות אלפי אזרחים בלי להניד עפעף, כחלק ממדיניות סדורה שמאמינה שהאיזון בפרטיות כולל פרסום תעודת זהות. לפיכך אין שום הצדקה שמנכל"ית משרד המשפטים תהנה מזכויות יתר על פני יתר המתדיינים בישראל שתעודת הזהות שלהם מפורסמת.

הסיבה השלישית כפי שגם נטען בפני בית המשפט, שבהיותה מנכ"לית משרד המשפטים תעודת הזהות שלה ממילא כבר כנראה פורסמה, ובאמת לאחר קבלת המסמכים הנושא נבדק ונמצא שלא אחר מאשר משרד המשפטים שבראשו עמדה אמי, בפרסומי הרשומות פרסם את תעודת הזהות שלה. מידע זה כמובן גם פורסם על ידי מאגרים מסחריים שונים ואלה כמובן גם אפשרו למנוע החיפוש של גוגל לקטלג את מספר תעודת הזהות באין מפרע.

הסיבה האחרונה היא שאמי, צריכה לקחת אחריות על שני גופים במדינת ישראל שיש להם אחריות כבדה להזניית הזכות לפרטיות. הגוף הראשון והמוכר זו הנהלת בתי המשפט, שכאמור מפרסמת מידע רגיש ואישי כתפיסת עולם ובדומה גם מפורסמים מספרי תעודות זהות בהיקפים גדולים. הגוף השני זו הרשות להגנת הפרטיות שבמשרד המשפטים. הרשות הייתה אמורה לפעול להסדרה ולפיקוח אך היא בוחרת שלא לעסוק בהנהלת בתי המשפט, ואף כשיש אירוע אבטחה, הרשות מעלימה עין. ברור שלאמי הייתה השפעה ויכולת לשנות את התנהלות שני הגופים, אך היא לא פעלה כך, והתוצאות הן מחיר שמשלמים כלל אזרחי המדינה וימשיכו לשלם ולפיכך אין כל סיבה שאמי תזכה לפריוולגיות שלא ניתנות ליתר האנשים.