בקשה שהוגשה לרשמת אסתר שחור, חשפה את האבסורד במדיניות בתי המשפט.
תחילת הסיפור בבקשה לחסות הליך בבית הדין לעבודה נגד ביטוח לאומי. הרשמת אסתור שחור מציעה ביום 29/9/21 מתווה ולפיו שם ומספר תעודת הזהות של המערערת יהיה חסוי ותוכן ההליך לרבות פסק הדין פומבי. ביום 5/10/21 נותנת החלטה נוספת, הפעם לתגובת "תולעת המשפט".
כמצוות בית המשפט, עמותת התמנון הגיבה והבהירה כי אין לה כל עניין אישי בתיק ולפיכך מתווה בית המשפט כמובן גם מקובל עליה. בקשת העמותה הייתה בסך הכל, כי המתווה שיקבע בית המשפט ייושם על ידי בית המשפט, קרי הפרסום בנט המשפט יהיה תואם את החלטת בית המשפט.
לכאורה, כל מה שנותר לרשמת לעשות הוא לקבל את המתווה, שכן היא הציעה אותו, אף צד לא התנגד, הוא סביר, מאוזן וכמובן בסמכות.
אך פה הדברים החלו להסתבך, בהחלטה שניתנה שבועות לא מעטים לאחר מכן, קובעת שתי קביעות תמוהות במיוחד ביום 7/12/21. מצד אחד, ההליך עצמו יוגדר כחסוי, ולפיכך למעשה לא יתפרסם דבר מההליך, ולא רק חיסיון על שם ותעודת הזהות כפי שהציעה היא עצמה במתווה. מצד שני, החליטה הרשמת כי אין מקום ליתן צו נגד עמותת התמנון זאת בשים לב למועד הגשת הבקשה, שנים לאחר ניהול ההליך. כלומר עמותת התמנון כלל לא התנגדה לחיסוי הפרטים המזהים של המערערת בהתאם להצעת בית המשפט, אך בית המשפט בסופו של דבר החליט כי אין מניעה שהעמותה תמשיך לפרסם את ההליך.
סופו של דבר כולם הפסידו. הציבור הרחב שלא יוכל לעיין בתיק בנט המשפט. המערערת בהליך, שעתה יוכלו כלל המאגרים המסחריים ותולעת המשפט להמשיך ולפרסם את ההליך שלה, אף שבית המשפט קבע כי מתקיים בו החריג הקבוע בסעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט ובכלל זה הפגיעה החמורה בפרטיות.
