הגשמת פומביות הדיון היא מלאכת מחשבת, קשה וסזיפית שלעולם לא נגמרת עבור גורמי השלטון בכלל ומערכות בתי המשפט בפרט. הטכנולוגיה מצד אחד מאפשרת הנגשה ברמות שלא הכרנו בעבר ומצד שני מגדילה את הסיכון והחשיפה לבעיות ותקלות. לא פעם, הרשויות עושות לעצמן חיים קלים ופשוט מוותרים על המאמץ הנדרש כדי להגשים את פומביות הדיון מתוך שיקולים של חשש לחשיפת תוכן שמבקר את הרשות או בחשיפה משפטית בשל פרסום אסור.
כך קרה במחוז יורק (פנסילבניה, ארה"ב) שם הוציאו בהדרגתיות את המסופים שעמדו לרשות ציבור באי היכל המשפט לטובת עיון חופשי בתיקים המתנהלים שם. בעקבות זאת קמה קול זעקה מצד פעילי שקיפות שהתרעמו על הדברים ודורשים להשיב את המצב על כנו.
לכתבה
נציין כי מאחורי הקלעים, גם בישראל אנו עדים לתופעה דומה. הנהלת בתי המשפט נוקטת בשלל פעולות הפוגעות פגיעה קשה בעקרון פומביות הדיון ובזכות הציבור לגשת למידע מתוך ניהול סיכונים וחשש לביקורת. תיקים רבים עוברים הליכי חיסיון שאין להם כל בסיס משפטי ומנגד תיקים רבים נגישים לציבור רק דרך גופים מסחריים ומאחורי חומות תשלום ולא דרך אתר בתי המשפט שעליו מתבססת מערכת תולעת המשפט.
