פוסט שנכתב על ידי נדיב מרדכי וזמר בלונדהיים באתר הטרקלין על שימוש בהפנייה לנבו כטקטיקה לפרסום סמוי בתוכנם של כתבי עת משפטיים. למיטב ידיעת הכותבים, כחלק מתהליך ההוצאה לאור של כתבי עת משפטיים, דורשת מהם נבו להפנות למאגר נבו בכל אזכור. ככל והמסמך המשפטי פורסם אך לא זמין בנבו, יש אפילו לכתוב באופן מטעה "טרם פורסם".
לפוסט המלא
אנחנו נבקש להוסיף ולהדגיש את חומרת הדברים כי ההחלטות השיפוטיות ופסקי הדין המוצגים באתר נבו, כוללים באופן פיקטיבי לחלוטין הפניות לנבו, הפניות שלא היו כלל וכלל בהחלטות השיפוטיות. נבו לוקחים מוצר שיש הניגשים אליו בחרדת קודש מפני כל עריכה או שינוי, ומשתמשים בו כפלטפורמה לפרסום עצמי. בפעולות אלה נבו גם יוצרים מצג שווא כאילו השופטים עצמם הם שעשו שימוש בנבו ומפנים אליו ולא כך הדבר.
לשם המחשת הדברים, דוגמה מתוך פסק דין שפורסם על ידי בית המשפט
וכך הוא מוצג באתר נבו, עם הפנייה עצמית לפרסום
במידה והפוסט באתר הטרקלין אינו זמין, ניתן לגשת לפוסט כאן.
